|
נוכחים: אופירה שריד (36) סביון (8) ניצן (4.5) |
|
הבית: שכונת הזיתים הישנה. בניין קומותיים, מתחת לבית של אלברטו. קומה ראשונה. הבית נקי כמו בית ילדים שנוקה ע"י המטפלות של פעם (אופירה אומרת שתמיד ככה, לא לכבודנו). שולחן האוכל, הספה, השידות, והאהילים – הכל "איקאה". עברה לבית לפני שנה, אחרי שנפרדה משי, וריהטה הכל מחדש. |
|
|
|
בבית: סלון גדול עם חלון גדול שצופה אל השכנים בבית הקומותיים שלמטה. מטבח מזווד, חדר שינה, חדר ילדים, שירותים אחד. הבית משופץ - לא לסטנדרט 100. |
|
עבודה: פלסאון. מחליפה עבודה בימים אלו. מסיימת ניהול אדמיניסטרטיבי של המפעל ועוברת להיות סגנית מנהל של עמית שובינסקי (הבן) במחלקת חריטה - מחלקה בהקמה. |
|
בית חדש: כשנפרדה משי, השתדלה להשאיר את תכולת הבית, כדי לא לשנות לילדים. קנתה הכל חדש (הקיבוץ נותן תקציב). "בהתחלה, הייתי קצת בשוק. היה קשה להתרגל לחיות לבד ועם רהיטים לא מוכרים. לא תמיד הבנתי מה אני עושה בבית הזה. אחרי חצי שנה התרגלתי". |
|
תחביבים: ספינינג, 3 פעמים בשבוע בזיכרון, ותיקה במקצוע ("זאת התמכרות. ההי של אחרי הוא מטורף. זה הסמים החוקיים הכי זולים והכי בריאים").
קריאה - קוראת המון. כרגע את "שיטפון" מאת יגאל סרנה. אהבה מאוד את "מה זאת אהבה" של אברהם בלבן (כתב גם את "שבעה"). לאחרונה עשתה קניה גדולה של ספרים בחנות יד שנייה בתל אביב שנקראת "רובינזון" ממליצה עליה נמרצות. יש להם גם אתר באינטרנט.
חריזת חרוזים - מחרוזות צמידים ושרשראות לנוי. |
|
קורות חיים: עד גיל 18, בת קיבוץ רגילה. "בגיל 18 התחלתי לעשות בלגן. לא יצאתי להפלגת י"ב, התגייסתי מוקדם לצה"ל - דאגתי לעצמי לקד"צ (מש"קיות ת"ש). אז, עוד לא ידעתי שאני מורדת. אחרי קצת יותר משנה התחתנתי עם אבי מעוז שהיה חברי מגיל 16 והשתחררתי מהצבא. אלו לא היו נישואין פיקטיביים, חיינו יחד עוד 4 שנים, אבל היה ברור שזה קשר שלא יישאר". בהמשך היו עוד מרידות קטנות.
בגיל 22 הגיעה לאונ' חיפה, שם סיימה תואר ראשון בעבודה סוציאלית. מהנישואין עם אבי גלשה לקשר עם שי שריד. הוא היה חבר של חבר של צפרא (אחות). הכירה אותו במראה ובשם בלבד. יום אחד באה עם צור (אח), לאסוף את צפרא לסרט וגם הוא היה שם. התנהגה בחוסר נחמדות בולט, עד ששי אמר לה שהגיע הזמן שתהייה נחמדה. באותו רגע החליטה שהיום זה יום המזל ושינתה את התנהגותה מהקצה. מאז היו ביחד, עד שנפרדו לפני שנה. |
|
הגירושים: "לגירושים פנים רבות. מבחינה חיצונית, בפן הכלכלי, כל הקטע של חלוקת הרכוש נמנע ממך ומבחינה זו, גירושים בקיבוץ זה לוקסוס. מצד שני יש עליך מרמרת גדולה, כי אתה תופס עוד דירה. בפן של המשפחה, הייתה הרבה תמיכה. במעגל החברתי לא השתנה הרבה, אך הסביבה הקיבוצית היא סביבה זוגית ומשפחתית וכשהמעמד המשפחתי שלך משתנה זה משנה לך גם את סוג הבילוי. בפעם הראשונה שיצאתי לבד, זה היה לערב יקב והרגשתי שאין לי בערב הזה מקום לבד. אחרי שזה קרה גם בעוד אירועים, קלטתי שזה הסימן להתחלה של חיים חדשים ואחרים. הבנתי שהזהות שלי מסומנת לפי המצב המשפחתי שלי (בפאב דווקא בסדר) ושיניתי כיוון. הורדתי הרבה יציאות והתחלתי לעשות יותר דברים עם עצמי.
מבחינה פנימית, קרה משהו שלא צפיתי. עברתי את כל שלבי האבל של ההיפרדות. עד שנפרדתי משי אף פעם לא הייתי לבד, תמיד חשבתי בזוגי. פתאום בכל דבר, מקטן עד גדול, אני לבד. הייתי בשוק. יש הרבה בדידות בגירושים. היה לי קשה להיפרד מההתרגלות לחיים משותפים. הייתי צריכה ללמוד את עצמי מחדש וזה תהליך ארוך שעדיין לא הסתיים". |
|
פריט אהוב בבית: גלגל תפילה טיבטי שגלי אחותה שלחה לה מטיבט. "התכוונו לטייל יחד אחרי שעזרתי לה בעבודת גמר שעשתה בנושא, ולא יצא בגלל הגירושין. היא הצטלמה בפוטלה ושלחה לי את זה משם". |
|
| |
|
בילויים: בעיקר מסעדות. בזמן האחרון יוצאת הרבה. הפכה לפיינשמקרית. |
|
חלוקת הילדים: הילדים ישנים כל יום עם אופירה (לא יכולה לישון בבית ריק) כשפעם בשבועיים, בשישי שבת, הם ישנים אצל שי (זה שקט נוראי). במשך השבוע, מתחלקים חצי חצי על אחר הצהרים. ימי שישי בערב, אוכלים לעתים כולם יחד. |
|
זיכרון ילדות: "ארוחת ערב אצל סבתא אידה (אמא של מרתה ובלנקה צ'יזיק שחייתה את שנותיה האחרונות במעגן מיכאל.) אחת על אחת, כשהיא רק שלי. היא הייתה מפנקת אותי פינוק אמיתי". |
|
גלגול נשמות: מתנה שנתנה לעצמה אחרי הפרידה - מפגש עם יוני הראל. טיפול בגלגול נשמות. "הייתי במקום שלא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי ומישהו נתן לי המלצה, הלכתי בלי הרבה אמונה וחוויתי חוויה אדירה. זה משהו שלא קרה לי במשך חמש עשרה השנים שאני על ספות של פסיכולוגים (מגיל 15). זאת הייתה חוויה מדהימה. הייתי צריכה לשאול שם שתי שאלות שקשורות בחיים שלי. זה לא שקיבלתי תשובות, אבל נפתח פתח. נשלף פקק שישב על כל הכעסים, העצב, החרדות והתלות. הבפנים התחיל להשתנות. פתאום כל הבלגן הזה נהיה הרבה פחות מאיים. יצאתי משם והרגשתי מוארת. יומיים הסתובבתי בלי משקפיים". |
|
|
|
טראומה: לינה משותפת. אז, זה לא נחווה כחוויה טראומטית רק בדיעבד זה הפך לטראומה. ועוד: ההתעללות שלנו בילד שהגיע לכתת דקל וכל פשעו היה שהיה חדש. |
|
געגועים: "אין לי געגועים. לא חוזרת אחורה לשום מצב ולאף שלב". בכל זאת מתגעגעת לסבתא אידה וחסר לי שהיא לא עם הילדים שלי. |
|
תפקידים בקיבוץ: ריכזה את ענף המזון. טיפלה בענייני משקפיים. יושבת במזמו"ר - "זאת חוויה מעניינת ומאוד מתסכלת. מעניינת: כי למדתי להעריך את האנשים שעושים תפקידים מרכזיים בקיבוץ, אני רואה כמה הם משקיעים וכמה קשה הם עובדים. מתסכלת: א. מפני שכבד לשבת שם. הרבה פעמים אני יוצאת עצובה. בשולחן בחדר אוכל הרבה יותר קל לחתוך דברים. כשאתה שומע בן אדם שבא עם בעיה ומבין את כל הצדדים ואת כל הקונפליקטים, אתה נקרע. ב. כי כביכול יש לך הזדמנות להשפיע, אבל הדברים מגיעים כבר "לעוסים" לישיבות המזכירות ויכולת ההשפעה שלך לא גדולה. מלבד זאת הייתה לי חוויה לשבת שם עם מירי קדם, היא הגדולה מכולם – מכולנו". |
|
משפחה מורחבת: כולם פה. "יש בזה דברים נפלאים. תמיד יש מישהו שייתן יד. כולם היו נפלאים בתהליך הפרידה שעברתי. ויש את הקשיים. אתה מתמודד עם ה'חטאים' שלהם (למרות שרוב האנשים שהיו להם תקלים עם בני משפחתי ידעו להפריד ולא שפטו אותי לפיהם.) ולפעמים אתה סתם רוצה קצת חופש. אבל בסה"כ, לגדול בתוך שבט זה יתרון גדול. יחסי האחיות בינינו, כל האחים, מאוד רלוונטיים, נושמים ומתפתחים. יש בינינו המון תמיכה ואהבה. אנחנו הרבה, וזה נפלא. מהבחינה הזאת, חבל לי שהילדים שלי הם מעט. |
|
סדר יום: השכמה ב 6.45. ניצן שתייה שוקו בחלב, סביון ארוחת בוקר עם סיום שיעורי הבית והליכה לבית ספר. ניצן נשאר לזמן רגוע עד שהולכים לגן. 8.00 עבודה עד 16.00 ביום רגיל, עד 17.00 כשהילדים אצל שי. אחה"צ עם הילדים או בספורט. ב 20.30. למיטה עם סיפור לכל אחד לחוד. כרגע קוראת לסביון את "צ'רלי והשוקולדה". ב- 21.15 משתררת דממה ואז משלימה עבודות בית, יושבת מול המחשב או עושה מחרוזות. כמעט ולא רואה טלוויזיה. הולכת לישון ב- 1.00 או 2.00. |
|
בכל זאת תכנית אהובה: ב -t.v : c.s.i תכנית של חוקרי זירת פשע. |
|
חלומות: להצליח בלימודי תואר שני. למצוא אהבה שתשיב אהבה – מישהו להזדקן אתו. ושהילדים יהיו בריאים. |
|
|
|
ים או בריכה: ים |
|
קיבוץ: לפרק ואתמול. חושבת שהשיטה שאנחנו חיים בה לא בריאה, משחיתה ומקלקלת. הופכת אותנו לצרי עין. השיטה כבר לא מצליחה לעבוד, אולי זה אף פעם לא עבד. לא מתגעגעת לקיבוץ הישן. |
|
מדד האושר: 8 עם שאיפה ל-10. |
ראיינו וכתבו דפני אסף ונעמה דותן |