|
הבית: קומה שניה בשכונת המוזיאון, ללא שיפוץ. נכנסים למעין מסדרון גדול שמכיל את המטבח ושולחן האוכל. בקצה המסדרון סלון עם דלת למרפסת ענקית (מעל השיפוץ של המשפחה מלמטה). שני חדרי שינה ושירותים אחד. קירות הבית בגווני כתום (נשמע מוזר, אבל נראה נהדר). על קיר אחד תמונה של חנה עשת. על שאר הקירות מדפי עץ מחוברים ביניהם בכבלים, מעשה אמן של חגי וגיסו. |
|
שוּפי הכלבה: מצאה את אמא של חגי לפני 7 שנים בצפת. כשהורי חגי עזבו את העיר, הועברה לביתם של רובין וחגי בתל אביב. מבחינת רובין זו הייתה כפיה, אך מתישהו שופי שבתה אותה והיא התחילה לישון אתה במיטה. לאחרונה התחילה לסבול מבעיות קשב וריכוז והיא נובחת בלי הפסקה. |
|
|
|
עבודה: רובין - מנהלת אולמות הרכבה בפיוז'ן. עובדת שם מאז שחזרה לקיבוץ בנובמבר 03. אוהבת מאוד את העבודה. עד שהגיעה לפיוז'ן, לא דרכה בפלסאון, להוציא גיוסים של כתת חופית. הופתעה מאוד לטובה. פגשה שם אנשים נהדרים. לפני שהגיעה לפלסאון, עבדה בהנדסת תוכנה וממש סבלה. "זה היה עולם שאיתגר את הצדדים החלשים שלי. בפלסאון אני מאותגרת מהצדדים בהם אני מרגישה חזקה וזה משהו אחר לגמרי, פעם ראשונה שאני מרגישה ששעות העבודה לא מספיקות לי". חגי - עובד ב"מערה" - מקלט חוק הג'ונגל שליד מועדון ש.נ. מתחיל את היום ב - 10.00 אחרי שעתיים של אימון על התופים וחלוקת הילדים לגניהם, מסיים אותו בין שש לשבע בערב או בתוך הלילה. 3 ימים בשבוע מלמד ילדים לנגן בתופים במסגרת החינוך המשלים. בימים האחרים עושה הפקות ועיבודים ל"מוסיקות של הקיבוץ" והפקות של אלבומים לאנשים שונים. מנגן בהרכב שנקרא "קפיץ" (הופיעו פה בפאב) ושייך לרשת של נגנים שמייצרת עבודות של פה ושם. כל יום שני מגיש קפה אצל מרגו במועדון חברים. |
|
תחביבים: רובין - פעם ניגנה הרבה, אוהבת מאוד עיצוב פנים, אבל אין לה ביטחון בכישרונות שלה. חגי - אין זמן לתחביבים, בימים של לפני הילדים, היה יוצא לדוג וגולש הרבה באינטרנט. אוהב אוכל ולשלוח ולקבל אי מיילים. |
|
חברים: רובין - אוהבת מאוד להיות עם חברים. מתחזקת חברויות ויחסים זה אצלה עניין רציני וארוך טווח. ("לא כמו אצל חגי שיכול לחזור ב 03.00 בלילה כי פגש מישהו מעניין על הבַר"). חלק מחבורה של 4 בנות (לא מפה) שנפגשות הרבה ל"מפגשי כוח". כשהגיעה לקיבוץ מצאה שהעולם החברתי בנוי מקליקות סגורות. מרגישה לא נוח סתם לגשת לקפה אצל מישהו." תחושת החיבור השתנתה מאוד, "בסה"כ אני מרגישה די בדידות חברתית , מארבע אחה"צ” . חגי - החברים מפעם פזורים בעולם. הוא לא מאלו ש"מתרועעים" במצבים חברתיים. אוהב לשתות ולאכול עם חברים מהעבודה. |
|
|
|
תפקידים בבית: חגי זורק כביסה ואשפה ומנקה שירותים. רובין מטאטאה כל ערב. את הבית מנקה עוזרת מבנימינה שהולכת עם רובין וחגי כבר 5 שנים. דפני (מוסיקנט) מביאה אותה פעם בשבוע לכל המשפחה, גם לה ולאילנה. שינוע הילדים: רובין אוספת אחה"צ. חגי מחלק בבוקר. קניות: רובין - באהבה גדולה. מתה על מרחבי ומדפי הסוּפרים. אוכל: חגי אוהב לבשל ומבשל. רובין מבשלת לצאת ידי חובה. רובין: "המשפחה של חגי אניני טעם ברמה של סבל. אם לא עושים להם את האספרסו ברמת הדיוק הנדרשת, הם לא שותים אותו. אני באה מהמטבח הדרום אפריקאי היבש וחסר האופקים, לא חונכתי כמוהו לפיינשמקריות". |
|
|
|
קורות חיים חגי: נולד וגדל בצפת. כשהיה בן 10 עברה משפחתו לכפר ביריה ישוב של בתי סוכנות ועולי טריפולי ליד צפת, ההורים בנו שם בית. בסוף חטיבת ביניים עבר לפנימיית "בזק" בירושלים לא רצה להמשיך לתיכון בצפת. גם ב"בזק" שהוא בי"ס לאלקטרוניקה ותקשורת, לא רצה להמשיך ואחרי שנה ברח ל"בסמת" בחיפה. בשלב זה ולמרות שהצטיין, הלימודים פחות ופחות עניינו אותו והנגינה התחילה לתפוס מקום מרכזי. מכתה י' עד הצבא, בד בבד עם "גרירת" הלימודים, עסק בעיקר בנגינה. בצבא, התקבל ללהקה צבאית אך בשל הפרופיל הגבוה, גויס לחיל האוויר כאלקטרונאי. כשהשתחרר הקים עם חברים את להקת "קפיץ" ויחד עשו מוסיקה מאוד לא תקשורתית אך איכותית. אחרי שנתיים של פעילות והקלטת אלבום, חתך לבוסטון ארה"ב שם עבד במוסיקה ובחברה שעושה דקורציה לאירועים. חזר לארץ ל"לנדמרק" (הפורום) ולבי"ס להנדסאים, שם פגש את רובין. אחרי הלימודים נכנס חזק לעולם המחשבים ושכח לזמן מה מהמוסיקה, זאת הייתה תקופת ה"בום" בהַייטק והייתה עבודה בשפע, אך בשנת 2000 , אחרי כמה שנים של הנדסת תוכנה, הרגיש שדעתו נטרפת בלי תווים והתחיל לנגן עם להקת "עשב בר" ואחר כך עם הלהקה המלווה של מאיה בוסקילה. כשהגיע לקיבוץ, עבד קצת באגרוסייפ ומשם עבר למקלט המוסיקלי של "חוק הג'ונגל". |
|
משפחה מורחבת חגי: שתי אחיות צעירות והורים שחיים בניגריה (עזבו את ביריה לפני 15 שנה). אביו מנהל שיווק ומכירות של חברת אגריטק, בעיקר בתחום הלול (מייצג גם את פלסאון). ההורים מבקרים הרבה בישראל. אמו באה כל קיץ לכל הקיץ ואביו כל 10 שבועות לשבועיים. "הם סבא וסבתא נהדרים." |
|
קורות חיים רובין: נולדה בדרום אפריקה כבת זקונים לדפני והרמן מוסיקנט. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1978יחד עם האחיות סטפני, מנדי ואילנה. אחרי חצי שנה במרכז קליטה בגבעת ברנר, הגיעו למעגן מיכאל. זה קרה בעקבות ביקור של הרמן שהגיע לבקר את דיאן לוי (בת דודה של דפני), במעגן מיכאל, והלך איתה לראות את חג המחזור שהיה באותו ערב. כשחזר הביתה, אמר לדפני: "זה המקום שאנחנו הולכים לגור בו". רובין הצטרפה לכתת חופית בכתה ב'. את ימי הקליטה וגם את ילדותה בדרא"פ כמעט ולא זוכרת. למדה מהר את העברית ונכנסה לתלם. בלינה המשותפת לא ממש הרגישה כמו דג במים אבל בעזרת תקווה זורע הצליחה לשחות עם הזרם ("מי שהצילה אותי ועזרה לי לעבור את הלינה המשותפת בשפיות זאת תקווה. כשהיא נסעה בכתה ו' לדרום אפריקה הייתי במשבר שרק בכיתה י' ירון רם הציל אותי ממנו). בצבא הייתה מכי"ת בבנות משקים נח"ל. בשנת הבית עבדה ביונקיה. אחרי כן יצאה לטיול הגדול בדרום אמריקה ובדרום אפריקה. חזרה לשנה נוספת במרכולית ויצאה ללימודי תוכנה באונ' תל אביב. המליצו לה ללמוד משאבי אנוש אבל פחדה מאוד מחומר עיוני והלכה למחשבים. "סיימתי בהצטיינות ולא ידעתי כלום, הדבר היחידי שיצא לי מהלימודים זה חגי". הייתה 6 שנים מחוץ לקיבוץ בכל מיני עבודות וב - 2003 חזרה עם חגי לקיבוץ. הבינה שלגדל ילדים עם בעל מוסיקאי, יהיה הרבה יותר אפשרי ליד המשפחה התומכת. מאז שהגיעו מרגישים בשגשוג. "הביטוי העצמי הכי גדול שהיה לנו אי פעם" |
|
שם: "כשהגעתי לארץ החליפו את שמי לרחל ועד סוף בי"ס נקראתי רחלי. בצבא לא היה רשום בשום מסמך "רחל" וה"רובין" התחיל לחזור אלי. כשחילקו אותנו למחלקות והמפקדת קראה "רובין" היססתי לשנייה (היו שם הרבה בנות שהכירו אותי כרחל) ועניתי כן. השם הקודם שלי "רובין" כבר התאים למה שהייתי והלכתי על זה. דיווחתי על כך בעלון ומאז זה השם הסופי שלי. |
|
| |
|
|
|
יהלי: בחצי השנה הראשונה לחייו, יהלי לא התפתח ולא עלה במשקל. זוהתה אצלו בעיה לבבית והיה צורך בצינתור עם הרדמה מלאה. ללא קשר, בגיל חצי שנה הוחש יהלי ל"שניידר" עם דלקת ריאות וחום גבוה. שם, בגלל הדלקת, חובר לבלון חמצן לכמה ימים. בזכות החמצן התחיל לפרוח. ישן טוב, אכל, עלה במשקל והתחיל להתפתח (התהפך לפתע מהגב לבטן). לחגי זה הדליק נורה אדומה והוא הסב את תשומת ליבו של הקרדיולוג שטיפל בו. כדי להבין מה קורה וגם כדי לעזור לעצמו לשרוד, נכנס חגי לעניין הרפואי בכל מאודו, למד והתמצא בחומר עד לפרטים הקטנים ביותר. הקרדיולוג הסכים עם חגי שיתכן וזה מצביע על משהו והזעיק קולגה שלו, רופאה מהמומחיות הגדולות בעולם בתחום זה. היא הזעיקה מומחים נוספים ובמשך שעה ורבע הם חקרו אותו עם אולטרה סאונד. (יהלי היה מחובר כל אותה עת לבלון החמצן וישן מצויין). בסופו של ה"קונסיליום" זיהתה הרופאה המומחית בעיה מאוד גדולה. העורק של הריאה השמאלית היה מחובר לעורק הראשי במקום לעורק הריאתי. הוחלט לנתח מיד. בינתיים נדבק יהלי בוירוס קיבתי והיה צריך להמתין עם הניתוח. ארם צאייג עזר והיה כל הזמן בתמונה. יהלי החלים מהוירוס ונותח ע"י פרופסור וידנה הידוע (בזמן הניתוח - 4 שעות? רובין וחגי לא חיו). הניתוח הצליח הילד התאושש תוך שעות. יום למחרת נותק מהמכשירים ובימים הבאים הגיב בהתפתחות מואצת, פיצה על חצי השנה האחרונה והשלים מיידית את החסר. המנח ההפוך של העורק הראשי של יהלי חיזק את החשד שהיה אצל הקרדיולוג המטפל שיהלי סובל מחוסר בכרומוזום 22. בדיקת הדם שנשלחה אישרה את ההשערה וניתנה האבחנה הסופית: יהלי סובל מתסמונת די ג'ורג' (נקראת על שם הרופא שאיבחן תסמונת זו לראשונה) שהיא תוצאה של מחסור בכרומוזום 22. זוהי תסמונת גנטית שיש לה 180 ביטויים, השכיחים ביניהם הם מומים בלב, חיך שסוע, מראה פנים שונה, מחסור בסידן, בעיות בכליות, ליקויים ובעיות בלמידה וסיכוי של 30 אחוז ללקות בסכיזופרניה בגיל ההתבגרות. התסמונת נקראת גםV.C.F- ראשי תיבות של לב, חיך, פנים. אחד מכל ארבעת אלפים איש באוכלוסיה לוקה בתסמונת זו, אך הדעה הרווחת בקרב המומחים שהתסמונת קיימת בצורה מוחלשת בקרב אוכלוסיה גדולה הרבה יותר שלא מודעת לקיומה. רובין חגי ויהלי נמצאים במעקב צמוד במרפאה המיוחדת לתסמונת זו. עד כה יהלי נמצא ברמת התפתחות תקינה לחלוטין. יש לו כליה אחת והביטוי בפנים הוא עקמימות קלה בפה בשעת הבכי וגשר אף רחב. |
|
תגובת חגי: "מה שלמדתי מההתנסות הזאת הוא שאין דבר גרוע יותר מלאבד ילד. כשהוא היה בבי"ח והמיטה בבית הייתה ריקה, הייתי בוכה בלי סוף ומתפלל לאלוהים שיהלי יחזור למיטה הזאת. הייתי נוסע על כביש 6 ולא מפסיק לבכות". |
|
|
|
תגובת רובין: "לא היו לי מחשבות על מוות. היה ברור לי שהוא יחיה. הייתה משימה והיה צריך להתנהל בתוכה. מבחינתי לא חייתה דרמה. כשיהלי חזר הביתה, חזרתי מיד לעבודה, לא יכולתי יותר להיות בתוך העסק הזה. חגי המשיך לטפל בו. כל העניין הזה היה מבחן עמידות הכי חזק והכי מחבר לזוגיות שלנו. הרגשנו שכמשפחה עשינו עבודה מצויינת וזאת הייתה תחושה של ניצחון." |
|
טראומה: חגי – "זאת הטראומה. החיים של יהלי שהיו מוטלים על הכף." רובין – "מרגישה בן אדם נורא שפוי לא טראומתי. הדבר הכי קשה שהיה לי הוא לגדול ילדה שמנה בחופית. להיות כל כך גדולה ובולטת בחינוך המשותף, להיות כל שנה ראשונה במדידות, זה פטיש חמישה קילו על הראש כל בוקר. זה מנפץ את הביטחון לשנים. פגשתי אותו (את הביטחון) מחדש כשהגיע חגי. |
|
זכרון ילדות: חגי - הכי ראשוני: כשהייתי בן שנתיים ותשעה חודשים, הגיעה הביתה אחותי שנולדה פגה קטנה מאוד. אמא שלי שמה אותה בין כריות על הספה ואמרה לי לשים עין כי היא חייבת לרוץ שנייה למטבח לבדוק את הסירים שעל האש. איך שהלכה, הכנסתי יד אחת שלי מתחת לבטן שלה ויד שניה על הגב, הרמתי אותה והגשתי אותה לאמא במטבח. היא כמובן נכנסה להיסטריה גדולה. רובין - אין |
|
הפגישה: גרסת חגי – "למדנו יחד בבי"ס להנדסאים. אני הבחנתי בה בשנה השניה ללימודים כשלמדנו בקורס משותף. היא ישבה תמיד מקדימה והשיער שלה גלש על המשענת בבקבוקים גלים-זה היה מרשימים מאוד. יום אחד כשהיינו שנינו במעבדה, היא חסמה את הכניסה ויכולתי להגיד לה "נעים מאוד שמי חגי", מפה זה המשיך להתפתח. נכנסתי עם חבר לכיתה ושוב אותו המראה של השיער הנהדר. אמרתי לחבר: 'אתה רואה את הבחורה הזאת? אתה יודע מה הדבר שהכי בא לי לעשות כשאני רואה אותה? לשים את הראש על הכתף שלה ולנוח'. התיישבתי לידה והצעתי לה מסטיק. היא הציעה לי סוכריה ועשינו החלפות. מאז אנחנו ביחד".
גרסת רובין - "הכל נכון אבל זוכרת גם את ההמשך: אחרי שדיברנו בטלפון ונסחפנו לשלוש שעות של שיחת נפש, קבענו להיפגש בבית קפה. היה ברור לשנינו שנהייתה אש ולמחרת השיחה, כשחגי הגיע לשיעור הוא כבר חיבק אותי. נגנבתי מרוב מבוכה והפכתי לגוש קרח. האנשים מסביב עוד לא ידעו שאנחנו זוג וגם אנחנו עוד לא. בערב יצאנו לבית קפה וכל הזמן החזקנו ידיים, שאלתי את חגי: 'תגיד, מה אתה רוצה ממני בעצם?'. חגי אמר 'אני פתוח ליחסים, לא מחפש בחורה ללילה'. כך דיברנו ודיברנו. פתאום מגיע מלצר עם פנקוטה, שם על השולחן ואומר: 'זה בשבילכם - על חשבון הבית' מאז לא נפרדנו. היום זה יום הנישואין" (על השולחן יש זר פרחים ענק ומקסים מדפני והרמן לציון האירוע). |
|
|
|
חלומות: חגי- לצאת עם הלהקה ועם המשפחה לתוּר (מסע הופעות) בארצות הברית ובאירופה. רובין - "לא מפליגה בחלומות, היומיום כל כך דומיננטי שכל מה שאני חולמת עליו הוא שכולם במשפחה יהיו בריאים ושהקשר בינינו ישאר בריא. בכ"ז יש חלום חיים: להיות רזה!" |
|
|
|
געגועים: חגי: "מתגעגע מאוד לתקופה שחייתי בארה"ב. זאת הייתה תקופה נפלאה, תקופת העיצוב הסופי שלי. בעצם עד שהגעתי למעגן מיכאל, רציתי שנים לגור בחו"ל. אזורי ניו זילנד וקנדה נראו כמאוד מתאימים למנטליות שלי." |
|
קיבוץ: רובין - בעד להתקדם בהפרטות, אך לא בעד דיפרנציאלי. לא הגיוני שבעידן הזה, אנשים יתייחסו להוצאות היומיום כאל דבר מובן מאליו. הבזבוז הזה מטריף אותי. אני לא משתמשת בהמון דברים. לא קוראת עיתון. לא הולכת למספרה ועוד, ואני צריכה את הכסף הזה. ההפרטה רק תגדיל לנו את התקציב. תמוה בעיני שאנחנו קבוצה כל כך גדולה של אנשים שקמה כל בוקר לוקחת אחריות ועובדת קשה בלי תגמול, זה היופי וזה הקושי. יש לנו חיים של עשירים אבל אנחנו לא מרגישים זאת עם המזומן ביד. מצד שני כבר אין הרבה מקומות שעם כל ילד שנולד, המשפחה מעלה את רמת החיים. בכל מקום אחר, אתה יודע שילד נוסף ייקח את המקום ואת ההוצאות שלו. במעגן מיכאל גדל היום דור שיתקבל לחברות בלי שהתנסה בחיים בחוץ, דור שלא יבין את המשמעויות הכלכליות של הרבה דברים. |
|
ים או בריכה: חגי - רק לבריכה. לא שזה להיט אבל בטח לא לים. מבחינתו אפשר להעביר את מעגן מיכאל לצלע הכרמל ולסדר שם נחל עם מים מתוקים. לטעמו הים מלוח מדי והשמש חזקה מדי. לרובין הים פשוט רחוק מדי. |
|
מדד האושר: חגי - שאלה קשה, בכל זאת 7. חסרים לי שני דברים: 1. אולפן הקלטות 2. שיהלי יירגע. רובין - נע בין 7 ל - 9. זה גיל ששומר את מדד האושר בגבולות בעייתיים. בימים שעמוס בעבודה וחגי לא נמצא זה גם יכול לרדת מה - 7. מצד שני, במישור התעסוקתי, אף פעם לא הרגשתי כל כך ממוצה וזה נהדר. חסר לי זמן עם עצמי. עוד שעה ביום הייתה עוזרת לי, אני מאוד מותשת ואין הפוגה. |
כתבו וערכו דפני אסף ונעמה דותן
צילום: נעמה דותן |