|
הבית: חדש, בשכונת השחף א', שורה הכי מערבית - ליד בריכה 6. רוח נהדרת, כמעט לא צריך מזגן. |
|
|
|
עבודה: איריס – בימים אלו עובדת 24 שעות ביממה אצל תמר. לפני כן, לפי הסדר אחורה: מרכזת ועדת תקשורת, עם ריכוז רישומי הרפואה המשלימה. עורכת עלון, מורה באולפן, מורה בביה"ס אזורי, מנהלת כוח אדם בפלסאון, מנהלת שיווק במל"ל. "הענף הראשון שלי מכיתה ז' ועד הלימודים, היה הנוי, הייתי קשורה אליו עד כדי כך שחשבתי ללמוד אדריכלות נוף". פה ושם עסקה בתרבות. מרכזת גם היום את התחום הפוליטי בקיבוץ. עוזי – בשנת 94 סיים את לימודיו בבית ספר לתקשורת "כותרת" ומאז, 13 שנים הוא עיתונאי. התחיל בעיתון "דבר" ההיסטורי ככתב חדשות. רון בן ישי שהיה אחד המרצים בכותרת, קיבל באותה שנה את העריכה הראשית של העיתון ולקח איתו את הבוגר הצעיר למערכת. מהחדשות, עבר למגזין הכלכלי, אך שנה אחרי זה, ב- 96, העיתון נסגר. היתה לו עוד נשימה קצרה עם שינוי השם ל"דבר ראשון", אבל בסופו של דבר, העיתון נסגר ועוזי עבר לעבוד ככתב מקומון בחולון ומשם לטלביזיה החינוכית ככתב ספורט. אחרי כן ל'ערב חדש' כתחקירן. משנת 2000 עוזי עובד כתחקירן עם העיתונאי מוטי גילת במוסף ידיעות אחרונות, במאי 08 עבר עם מוטי גילת לעיתון החדש – 'ישראל היום'. המדור שלהם, שבודק ומטפל בעוולות חברתיות ושחיתויות פוליטיות מתפרסם במוסף של ישראל היום שיתחיל להתפרסם עוד מעט. בדצמבר האחרון יצא לחודשיים חופש ועבד במרכולית. הכיר קצת את הקיבוץ, דרך השקיות השקופות של הקניות וכך גם ואנחנו אותו. |
|
תחביבים: איריס – התחביב הגדול, שמאוד התפתח בשנים האחרונות הוא 'בר סבון'. איריס קיבלה סטודיו חדש במחסן הדיג הישן ואת המוצרים היפים והמריחים אפשר לפגוש בכלבו. בנוסף, היתה כמה שנים בחוג לעיסת ניר עם ימי (יצירותיה מקשטות את הבית), עושה ספורט: הליכה, ריצה, שחיה, קוראת וחובבת קולנוע. כרגע, עם בואה של תמר התחביבים מתמעטים עד להודעה חדשה. עוזי – אוהב לדוג, זה תחביב שהתפתח מאז שהגיע למעגן מיכאל ופגש את חיימקה ניר. קורא הרבה ספרים ועיתונים. גם אצל עוזי, רמת העיסוק בתחביבים ירדה מאז לידתה של תמר. |
|
|
|
ברית לתמר: כשתמר היתה בת חודשיים, עוזי ואיריס עשו מסיבת זבד הבת ב'אגדת דשא' במשמרות. המילה זבד היא מילה יחידאית לשמחה בהולדת הבת. ציון זה היה קיים כבר בתנ"ך ונקרא זבד הבת. |
|
בילויים: עוזי חוזר מהעבודה מאוד מאוחר, אז הבילויים מסתכמים בעיקר בפגישות עם חברים ומשפחה, אוהבים מאוד לארח ולבשל. צופים בתכניות בישול ו"מפיקים לקחים". מדי פעם יוצאים קצת. |
|
משפחה: עוזי - אבא של עוזי נפטר לפני שנה וחצי, אמו בחיים. עוזי שלישי מהסוף מתוך 11 אחים ואחיות. שבע אחיות וארבעה אחים שמתפרשים על מנעד גדול של מקצועות. האחות הגדולה מנהלת לשכת התעסוקה בפתח תקווה, והלאה לפי הסדר: רופאה - מנהלת מחלקה פנימית בביה"ח "השרון", מורה, עובדת בנק, ארכיטקטית, מעצבת בגדים, מזכירה במשרד עורכי דין, האח הגדול – קבלן שיפוצים ושני הקטנים הייטקיסטים. כל המשפחה גרה היום באזור המרכז – תל אביב וסביבותיה, עם נטיה לפתח תקווה. עוזי הפך להיות הצפוני ביותר עם נישואיו לאיריס. בעבר התגוררה המשפחה בשלומי שבצפון. אחרי שכל ה"ילדים" נדדו דרומה, הם לקחו אתם את ההורים.
איריס – "המשפחה שלי מורכבת מהרבה אחים שקיבלתי. מחיימק'ה, את גל וכרמל, אתם אנחנו לומדים להיות אחים יותר טובים ככל שעובר הזמן. מאבא שלי יש לי אחות שהיא כבר אמא. מור, בת 26, מורה לריקוד, גרה במושב תנובות – אנחנו יותר ויותר מתחברות. יש לי את חן שהיא אחות מלאה ואת ניר שהוא פה כל הזמן, "נוכח נסתר". הוא נהרג לפני 21 שנים. עכשיו הוא בן 42. גם אבא נהרג בתאונת דרכים, שניהם הלכו לעולמם בדרך שהיתה יכולה להימנע. בעברון יש לי משפחה אהובה. סבתא לוסי וסבא אפרים, הוריה של אמי, ושני דודים, אחים של אמי, האח הצעיר גדול ממני ב- 5 שנים בלבד אז הוא גם קצת אח". |
|
דתיוּת: עוזי בא ממשפחה מאמינה. לאבא שלו היה בית כנסת משלו בשלומי, הוא היה תלמיד של חמו, שהיה רב גדול במרוקו. איריס - מקיימת חלק ממצוות הדת, צמה כבר הרבה שנים, הולכת לבית כנסת, "ללכת למקווה זה דבר שהרגיש לי נכון. לאכול כשר, לא לאכול שרצים". איריס נולדה וחייתה עד גיל 16 בקיבוץ עברון – קיבוץ של השומר הצעיר, ואחרי כן במעגן מיכאל. פעם ראשונה שפגשה את נושא הדת היה בשנת שירות, שם גרה עם בנות דתיות. התפילות, קבלות השבת ועוד הרבה מנהגים שנחשפה אליהם, היו לה מאוד נעימים "יש בדת דברים יפים שאהבתי ונשארו אתי מאז שפגשתי בהם". בביתם של עוזי ואיריס יש שני כיורים וההפרדה בין חלב לבשר נשמרת. |
|
|
|
קורות חיים עוזי: נולד ב'שלומי' ב- 1967 וגדל בה עד אחרי הצבא. שירת בגולני. "נהנתי לגור בשלומי. היום העיירה השתנתה, אבל בילדותי זה היה מקום עם סממנים שמזכירים קיבוץ, מבחינת האינטימיות, הסולידריות והפתיחות. כשהיתה אצל מישהו שִמחה או אבל, כולם היו שותפים. יש לי עדיין דודים וחברים טובים בשלומי, ואני בא מדי פעם לבקר, גם איריס אוהבת לבוא, סבא שלי היה רב של המקום". אחרי הצבא, כמו שאר האחים, עוזי עבר לתל אביב ועבד בהנחת כבלים לבניינים כדי לחסוך כסף ללימודים. עשה מכינה לשיפור הבגרות וכשסיים את המכינה התלבט מה ללמוד. מגיל אפס אהב לקרוא עיתונים. בשלב מסויים אחותו התקשרה אליו, סיפרה לו ששמעה על בית ספר לתקשורת 'כותרת' והודיעה לו שרשמה אותו למבחנים. עוזי הלך איתה למבחנים ועבר אותם. "יש קשר מאוד הדוק בינינו האחים, והאחיות הן אלו שמנהלות את העניינים", כך התחיל עוזי את קריירת התקשורת שלו. רוב הלימודים ב'כותרת', היו מעניינים לו מאוד. מתוכם אהב בעיקר את לימודי הכתיבה, פחות את לימודי הרדיו והטלביזיה. הלימודים דרשו 3 ימים בשבוע, בשאר הימים עבד לפרנסתו כאחראי על מוקד אבטחה. כשסיים את הלימודים עבר לעיתון דבר, ככתוב בתחילת הראיון. משנת 1990 גר בתל אביב. בשנת 2002 הכיר את איריס ושנה אחרי זה עבר לגור פה במעגן מיכאל. |
|
|
|
|
קורות חיים איריס: נולדה בקיבוץ עברון בשנת 1964, בת בכורה למאירה ואיציק. גדלה בקבוצת 'אילנות' ("אני הצעתי את השם ג'ירפות") היתה תלמידה טובה כל השנים. כשהיתה בכתה ו', החליטו הוריה לבדוק את מערכת היחסים שלהם ולשם כך עברו להתגורר במקום נייטרלי, בקריית אליעזר. "עברתי מבית ספר יסודי בקיבוץ, לחטיבת ביניים בקריית אליעזר. בסוף השנה הורי התגרשו ואבא עבר לנהריה. אנחנו, אמא אני ניר וחן, חזרנו לעברון, כשאני חוזרת למוסד אושרת ולכיתה שלי, שבינתיים עברה שנת בר מצווה שאני הפסדתי. כל זה, היה מאוד לא פשוט לי. עברתי שנתיים ממש קשות. בכל זאת נקלטתי יפה במוסד אשרת, הדרכתי בקן השומר הצעיר בנהריה, הייתי פעילה בתרבות ועסקתי הרבה בספורט. בשלב מסוים יצאתי להתאמן בריצה יום יום בקריית חיים (אני זוכרת שאסיפת עברון, בלחצו של אבא, אישרה לי קניית נעלי ריצה מיוחדות) . היה לי גם כלב פוינטר ובאופן כללי בניתי לי עולם מלא של חוויות ועיסוקים מחוץ לבית. חיים שלמים מלאי פעילות וחיי חברה. בני כיתתי היו לי כמשפחה. עד היום הם יקרים ללבי. זה חיפה על ענייני המשפחה, שהיו קשים מנשוא, עם זאת שאבא היה בא לבקר אותנו 3 ימים בשבוע והיינו בבת עינו. כשהייתי בין כיתה י"א לי"ב, הגיע שלב המעבר למעגן מיכאל. אחרי שאמא הכירה את חיימקה (אבא שלי וחיימק'ה היו באותה כתה בעליית הנוער), הוא גר בעברון חצי שנה ואחרי זה הם החליטו לעבור הנה. אני התלבטתי ולבסוף החלטתי לעבור כדי להכיר את בני כתת כרמל, לפני שכולם מתפזרים לצבא. הגעתי הנה והייתי צריכה להתחיל בגרות מאפס. סיימתי בית ספר בגיל 17, כיוון שנכנסתי לכתה א' בהיותי בת 5. המרחק ביני ובין ניר היה שנה וכלום וכדי שלא נהיה באותה כיתה, יצאתי מוקדם לבית ספר. היתה לי שנה עד הצבא והלכתי לשנת שירות בגרעין עודד באור עקיבא. אחרי שלושה חודשים הגרעין התפרק ועברתי לקן של הנוער העובד בקדימה. הצבא סימן אותי למורה חיילת, המשכתי לקצונה, הדרכתי מורות חיילות ושירַתּי שנתיים וחצי. כשסיימתי את הצבא, יעל ארם, שגמרה לחנך את כרמל (הכתה שלי) והיתה למזכירה, הציעה לי להיות מורה באולפן. אני החלטתי להתחיל כמדריכה, פחדתי ליפול ישר להוראה, ואחרי זה הייתי כמה שנים מורה באולפן. ואז נירי נהרג ויצאתי מהקיבוץ למקום קרוב שאיפשר לי להתרחק גיאוגרפית, הלכתי לעבוד בגרנות כטרקטוריסטית על שופל. אהבתי את העבודה, ואת המצב של להיות רחוקה מהבית אבל מספיק קרובה כדי להיות עם אמא וחן שהיתה מאוד צריכה אותי. מאוחר יותר עברתי לעבוד בתל אביב בניקוי בתים, הרווחתי הרבה כסף ונסעתי לגרמניה. היה לי שם חבר – פייט. גרתי אתו בעיר שלו. למדתי גרמנית, טיילתי חצי שנה באירופה אתו ובלעדיו, בפירנאים, באנדורה בטירות הצרפתיות עם הרבה יין אדום שלא היה אז בארץ – זאת היתה תקופה קסומה. אחרי חצי שנה נסעתי לארה"ב לטיול ענק שכלל גם את קנדה ומקסיקו. בסוף הטיול גרתי בניו ג'רסי עם עוד כמה ישראלים. בערבים עיצבתי ותפרתי בגדים ובבקרים שיווקתי אותם. הייתי מאוד עצמאית. באיזה שהוא שלב הרגשתי שאני צריכה לחזור הביתה לחני. דיברתי בטלפון עם רותם גובר שהיתה מחנכת של חן והיא אמרה לי 'איריס תחזרי. חן צריכה אותך'. חזרתי לארץ והלכתי לעבוד ב- ב'-ג' עם ג'ודי ברקוביץ' ז"ל ואירית בר-נתן. התאהבתי נואשות באופיר אבן-טוב כשלימדתי אותו לשחות בשיטה מיוחדת. יצאתי ללמוד באורנים תואר ראשון בספרות והיסטוריה עם תעודת הוראה, כשבמהלכם הוצעה לי מלגת מחקר מלאה כדי שאבוא לעבוד באוניברסיטת חיפה בתחום מחקרי בהיסטוריה. חשבתי שיותר נכון יהיה לעשות כבר דוקטורט ונסעתי לברקלי לבדוק את האפשרויות שלי שם. אך פה, בוועדת השכלה, נאמר לי שאין דבר כזה תואר שני במקצוע כזה אלא רק ברפואה ופסיכולוגיה. כך הלך לי חלום התואר השני בהיסטוריה. התחלתי ללמד בתיכון שלנו ב'חוף כרמל'. הכנתי תלמידים לבגרות בהיסטוריה וספרות ומשם חזרתי להורות באולפן. להשלמת שעות עבדתי בפלסאון. ישבתי ליד אליק פלד בהרכבה, ויום אחד הוא אמר לי: 'למה לא תלכי לערוך את העלון?' שמעתי בעצתו והלכתי לערוך את העלון. מצאתי את עצמי כמה פעמים נכנסת לתחום התקשורת, הייתי מעורבת הרבה שנים בווידאו, היה לי מדור בעלון של דפני, ובתום הקדנציה שלי בעלון, יצאתי ללימודי תואר שני בתקשורת באוניברסיטת בר אילן. חלק מהזמן עבדתי באוניברסיטה על מלגת מחקר שהציע לי הפרופסור שלי. זה עשה לי את הלימודים ליותר מעניינים. התחתנתי עם איש שגר כל חיי שני מטר ממני ובדיעבד התברר לנו שהרבה מחוויות הילדות שלנו נחוו באותם מעגלי חיים. היינו באותם מקומות, הכרנו את אותם אנשים. בחתונה שלנו ספרנו כמה אנשים מחוברים אל שנינו בלי שידענו, כמו ידיד שלי שהסתבר שהיה מפקד של עוזי בצבא, ועוד רבים. ופה מגיעה תמרי המדהימה, אחרי שנים של חכיון פעיל ונסיונות, יצא הדבר המדהים הזה. אחת הסיבות שעשינו את הזבד היתה להודות לאנשים, לבעלי תפקידים, שאפשרו לנו להגיע לאושר הזה. עוזי ואני מאוד אוהבים ילדים. ילדים נמשכים לעוזי כמו לסוכר. אני עדיין בהתעלות מה'דבר הזה' שלא הולך ממני שנשאר אצלי. עדיין קשה לי להאמין ולהכיל את זה." |
|
|
|
הפגישה: זה היה באוניברסיטת בר אילן כשאיריס למדה שם, עוזי הגיע ל"זירה" בענייני העיתון ונוצר חיבור מאוד טבעי שכאילו חיכה שם. איריס אפילו זוכרת שלבש סריג לבן מאוד יפה והיא אמרה לעצמה "איזה קוּל". אחרי זה נכנסה לשיעור וכפי הנראה משהו בהבעת הפנים שלה השתנה, משום שחברה שלה שאלה אותה "מה מרוח לך על הפרצוף?" איריס ענתה: "הרגע פגשתי את בעלי". לימים, ביררה עם עוזי, אם גם הוא הרגיש כך, והוא אמר שלא. העניינים בכל זאת התגלגלו לפי תחושותיה של איריס ובני הזוג נפגשו המשיכו להיפגש וגם החתונה הגיעה. את ההיכרות הראשונה עם המשפחה של עוזי עשתה איריס בחג הכי חגיגי, במימונה. אמא של עוזי לחצה לה ידיים בחמימות ואבא שלו בירך אותה ואותם. כך החל הקשר עם משפחת דיין והוא מתנהל על מי מנוחות, עד היום. |
|
|
|
זכרון ילדות: עוזי – "זוכר את כל תקופת הילדות כמשהו מאוד נעים. החברים, בית הספר, קייטנות, כדורגל." איריס – "1. היינו הולכים עם אבא, ניר, אני והכלבה לחפש אורניות. זה היה להריח את הטבע ואחר-כך לנקות ולבשל את הפטריות. 2. נורא רציתי כלב. אבא שלי אמר לי: 'את רואה את הגינה המוזנחת הזאת (זאת היתה גינה ציבורית), אם את תנקי אותה ותטפלי בה, אני אקנה לך כלב.' כך קיבלתי סֶטֶר אירי וערך מוסף לכל החיים – צריך להתאמץ ולעבוד כדי לקבל דברים". |
|
טראומה: איריס – "המוות של ניר ושל אבא זאת לא טראומה, זאת לא ההגדרה. יש דברים קטנים שזכורים לי כטראומתיים. למשל, פעם כשהייתי ילדה קטנה, הלכתי לאיבוד בשדרות הגעתון בנהריה. הזמן הזה, עד שההורים שלי מצאו אותי, נשאר כחוויה טראומתית. היתה לנו בגן מטפלת מבוגרת שמתה טרם זמנה, זאת היתה פעם ראשונה שנתקלתי במוות וזה זכור לי עד היום. אבל אני לא עושה את החיים קשים. למדתי להנות מהחיים. לקחת את מה שיש ולעשות את החיים קלים. לאנשים יש כל הזמן מתנות לתת לך. עוזי – "היו דברים קשים ורעים, אבל נקודתיים, לא דברים שליוו אותי לאורך זמן. לא התעכבתי לשאול שאלות, תמיד המשכתי הלאה זה החיים, פעם ככה ופעם ככה. ב – 88 נפצעתי בצבא, בלבנון, פציעה קלה בעין, נאלצתי לעזוב את גולני בגלל זה. למישהו אחד זה יכול היה להיות טראומתי. אצלי זה משהו שקרה והמשכתי ממנו הלאה". |
|
געגועים: איריס – "אני מתגעגעת למה שאין לי, לאנשים ולחיות. לנוכחות החיה של נירי ושל אבא, אני רוצה שיהיו פה, שיכירו את תמרי ואת עוזי. אני מדמיינת את נירי חתיך המחץ, בלי כרס ובלי קרחת, מגדל משפחה עם שלושה ילדים, גר פה בשכונת השחף ביני ובין נימי. מודה שמתגעגעת לגרייסי שלי (הכלבה) שהיתה אתי 16 שנים והיתה בשבילי המון דברים. למזלי עוזי אהב אותה, אבא שלי תמיד אמר שאני בוחרת את בני זוגי לפי האהבה שלהם לכלבים". עוזי – "כרגע, ספציפית, לאבא שלי. הוא היה איש יקר וחשוב בחיי ובחיי המשפחה, וגם הוא חיכה הרבה זמן לקטנטונת. בגדול, אני מתגעגע לזמנים אחרים, כי כרגע אין לי סבלנות למה שקורה במדינה. אני חושב שהמשפט השבלוני שפעם היה פה יותר טוב, הוא נכון. הכל היה יותר צנוע ויותר אמיתי. |
|
|
|
מדד האושר: עוזי – "8.5. כי המצב לא להיט. תמר אחראית ל- 2 נקודות מתוך השמונה וחצי". איריס – נותנת קצת יותר. 9 פלוס. "אני קמה בבוקר ואני מבסוטית מזה שאני נושמת, חיה ומרגישה את עצמי ואת תמר. טוב לי, אני אוהבת את החיים שלי עם כל מה שהם לקחו ממני וכל מה שהם נתנו לי. |
ראיינו וכתבו: דפני אסף ונעמה דותן
צילמה: נעמה דותן
|