מתוך "ידיעות הקיבוץ" 17.12.2010 \ שובל גבע
למען הניצולים
אות כהוקרה לתמי מאיירס ממעגן מיכאל,
על פועלה רב-השנים למען ניצולי שואה
תמי מאיירס (59, מעגן מיכאל) עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה של המועצה האזורית מנשה, זכתה בפרס הצטיינות מטעם אגודת "אשל" וארגון ה"ג'וינט", על פועלה למען ניצולי שואה. הפרס, ע"ש יצחק ורבקה זמלמן ז"ל, יוענק למאיירס בכנס העמותות לזקן, שייערך ב-22.12 בקיבוץ שפיים.
עיסוקה המרכזי של מאיירס בענייני הניצולים החל בקהילות הקיבוציות. במהלך השנים – בשדות-ים, במענית ובגן-שמואל – טיפלה בניצולי שואה רבים מקרב חברי הקיבוצים, וגם בדור השני והשלישי. החל משנת 1982 ועד היום היא עוסקת בכך, ומעניקה טיפול פרטני, זוגי ולעתים משפחתי.
מאיירס מדריכה גם את בעלי התפקידים הרלוונטים בקיבוצים (ועדת רווחה, בריאות מזכירים וכו') ונותנת להם ידע וכלים כיצד להתייחס לניצולים בדרך המכבדת אותם ואת צורכיהם.
במסגרת המועצה האזורית מנשה, בנוסף לעבודה בקיבוצים, הקימה מאיירס קבוצת מתנדבים בהוסטל לניצולי השואה שהוקם בבית החולים האזורי "שער מנשה". ההתנדבות כוללת אימוץ אישי של ניצולים חסרי משפחה, ליווי של הניצולים ביציאתם מההוסטל למטלות שונות, עריכת חגים, קבלות שבת ובהמשך – אימוץ ההוסטל על-ידי המרכז לותיקים של המועצה האזורית. בשנה האחרונה צירפה מאיירס למתנדבים גם קבוצת צעירים – נערים שחזרו בשנה זו ממסע לפולין ורצו לתרום בתחום זה.
"תמי מאיירס מיישמת את תפישת המועצה, לפיה יש להעניק כבוד, שירותים, העשרה ותמיכה לדור המבוגרים, ובכלל זה, כמובן, גם לניצולי השואה", אמר ראש המועצה האזורית מנשה, אילן שדה (מענית) והוסיף: "אנו גאים בה ומאחלים לה שתוסיף לעשות רבות".
עם היוודע דבר קבלת הפרס, אמרה מאיירס: "אני רואה חשיבות גדולה בהעלאת נושא השואה למודעות הציבורית, ובעשייה למענם – כל עוד יש לנו זמן לכך, והזמן לא רב".
ראיון קצר עם תמי בעקבות קבלת הפרס
איך נודע לך על הפרס? אנחנו מנסים, במועצה, להפעיל פרויקט מקיף לניצולי השואה, כך שנוכל להגיע גם לאלו שמוגבלים יותר. אלו שאינם מצליחים לצאת לפעילות אזורית. לפגוש כל אחד ואחד מהם, לראות מה הצרכים שלו ולתת מענה אישי. הזמן אוזל ויש המון מה לעשות. יש פרויקט של "אשל" שמתקצב הקמת מועדונים לניצולי שואה ואנחנו רוצים לעשות משהו אחר (בגלל הפעילות הענפה של מרכז לקשיש שלנו והפרויקטים שכבר רצים, הניצולים לא מעוניינים בעוד מועדון). ניסיתי לקבוע לי פגישה עם האחראית על הפרויקטים ב"אשל". היא מיד "ירתה": "אין בעיה, ניפגש בכנס". האמת היא שלא התכוונתי להגיע לכנס משום שהייתי עמוסה בעבודה והיא התעקשה שאני חייבת, שאין ברירה! ואז היא גילתה לי שאני מקבלת פרס ולכן עלי להיות נוכחת...
ואכן, כך היה. הצלחתי להגיע לטקס, שם הוענק לי הפרס. ובמפתיע, כל הצוות שלי הגיע לפרגן ולעזור לשכנעה להכניס את הפרויקט כפי שאנחנו רוצים אותו למימון.
יש לך ולצוותך תוכניות לעתיד? חלקית, הזכרתי את התוכניות בשאלה הקודמת. מלבד זאת, מזה כמה שבועות רץ פרויקט משותף ל"מורשת", בית הספר האזורי "גוונים", ורווחה לצרכי תיעוד של אלה מבין הניצולים שעדיין לא סיפרו את סיפורם. תפקידי הוא לרכז את כל הפרויקט, לתאם בין הגורמים השונים, למצוא את הניצולים המתאימים ולשכנעם להשתתף, דבר שהוא ממש לא מובן מאליו. כמו-כן לתת לנערים הכנה רגשית לקראת המפגש עם הניצולים וכמובן ללוות את המפגשים, לדאוג לניצולים בין המפגשים ולבדוק אם התיעוד לא מעורר מצבים רגשיים קשים בהם צריך לטפל בין הפגישות (כך נעשה גם במהלך פרויקט תיאטרון העדות). הפרויקט נמצא בשלב של מפגש ראשון בין קבוצת הנערים וקבוצת הניצולים שהתקיים בשבוע שעבר, השבוע נפגשים הנערים, כל צוות עם המבוגר שלו (עובדים בזוגות) ומתחילים בתהליך התיעוד. בסופו של דבר יעשה לכל מבוגר סרט שישמר גם במורשת ויתקיים אירוע משותף עם המשפחות של שתי הקבוצות לסיום הפרויקט. החשיבות הרבה היא כמובן עצם התיעוד אך גם, ואולי בעיקר, העברת המורשת לדור הצעיר ממקור ראשון, שימורה והעברתה הלאה לדורות הבאים. ערך מוסף נוסף הוא יצירת קשרים קרובים ארוכי טווח, חמים וממש משפחתיים בין הדורות (לפי ניסיוני בפרויקט הקודם) וזה כמובן רווח נקי לשני הצדדים. אני מקווה שאכן נצליח להגיע לכל הניצולים במועצה ולתת לכולם מענה לפי צרכיהם, כי כאמור הזמן אוזל.
דברים שקראה תמי בטקס הענקת הפרס
אני מבקשת להקדיש פרס זה לקבוצת המתנדבים המסורה של מרכז מלוא במועצה האזורית מנשה, חלקם ניצולי שואה בעצמם, אשר מתנדבים זה 13 שנה בהוסטל לניצולי השואה במרכז לבריאות הנפש בשער מנשה, במסירות, התמדה ואהבת אין קץ. בתקופה זו, הצליחה קבוצת המתנדבים, להפוך את הניצולים מההוסטל לחלק מהקהילה החברתית של קשישי המועצה ולתת להם הרגשה של שייכות וכבוד.
אני קוראת מכאן לכולנו להמשיך לפעול ולהיאבק למען הניצולים, כדי שיזכו לחיות את שנותיהם האחרונות בכבוד, מוקפים באכפתיות ובאהבה ולמען שיקבלו את היחס האנושי והטיפול המקצועי הטוב ביותר, בכל דרך שיכולה לענות על צרכיהם. אני בטוחה שכל היושבים באולם זה מחויבים לכך,
ומבקשת מנציגי הממשלה הנמצאים כאן איתנו להפעיל את השפעתם כדי לאפשר לנו למלא את תפקידנו כראוי, כל עוד לא מאוחר מדי!