אטי נולדה במצריים, הצעירה מארבע ילדים למשפחה השייכת למיעוט האשכנזי, דוברי יידיש וצרפתית.בגיל שנתיים התייתמה מאביה, ואמה פרנסה את המשפחה כתופרת מקצועית בעוד סבתה נהלה את משק הבית. במשפחה הרבו לעסוק באומנויות ומלאכות, צורפות, רקמה, ציור ותפירה. כילדה (תלמידת בית ספר אנגלי מיסיונרי), אטי כבר תפרה במו ידיה בגדים לבובותיה.עם פרוץ מלחמת העצמאות, שני אחיה נכלאו במחנה מעצר למשך שנה וחצי. אחיה שמעון מלר ז"ל שהיה מדריך השומר הצעיר , גורש ועלה ארצה. בשלב זה התברר לאימה לאה שאין יותר קיום ליהודים במצריים. אטי, בגיל 15, הקדימה את המשפחה ועלתה ארצה עם עלית הנוער. את שנותיה הראשונות בארץ עשתה בקיבוץ נגבה, שרתה בנח"ל, עברה קורס ניהול משק בבית חולים בלינסון ועבדה בקופת חולים. היא נישאה בגיל 19 לשמואל יונתן ז"ל וילדה את דנה ודינה במכמורת.אטי ובעלה ירדו מהארץ לקנדה עם ילדותיהם, שם נולדו גם דונה ודן. לאחר ששמואל בעלה נפטר חזרה אטי עם ארבעת ילדיה לישראל.בארץ עבדה אטי מספר שנים כמנהלת משק בוויצו תל אביב והגיעה למעגן מיכאל ב1974, שם היא גרה עד היום.אטי, לכל מקום אליו תלך, לטיול בסביבה או בעולם הגדול, ברכבת לתל אביב או בספארי בקניה, תביא עימה מחברת וכלי ציור. היא תחזור הביתה עם רשמים ורישומים, איורים וציורים.היא מתעניינת ומתנסה בשלל סוגי האומנות- מציירת בצבעי שמן, אקריליק, פחם ואקוורלים. מציירת בסגנונות רבים ולומדת טכניקות חדשות. היא גם עושה נפלאות בבד: יוצרת בגדים מיניאטוריים, בובות מצמר ובד (ובכך ממשיכה דרכה של אמה לאה ז"ל שבמשך שנים תקנה בובות לגני הילדים בקיבוץ). מאז הגעתה למעגן מיכאל לא מפסיקה לרכוש מיומנויות שונות, כעט עוסקת בין השאר גם בפיסול בקרמיקה בהדרכתה של דונה בתה. דמות מופת: אחיה שמעון מלר ז"ל שתפקד שנים כשליח מחתרתי במרוקו ועסק בארץ בבניית מודלים ארכיטקטוניים ופסול אנדרטות.
משפט מפתח:
אני עוד ילדה בנשמתי, שאוהבת לשחק. ואני משחקת ומביעה את עצמי דרך האומנות. כל עוד
אצור, הלהבה רוקדת וחיה!
|