בשנת שישים ושתיים שנת תשכ"ו סיפורנו מתחיל סיפורה של חצב נולדנו אז עשרה ילדים קטנים רזים ומאד נחמדים אל תושי לסניף שולחנו מיד, ומאז היא זוכרת מתי כל אחד נולדה או נולד. אחרי כשנה של בילוי במקום ולינה משפחתית הייתה רק חלום עברנו לפעוטונים מי לגדולים ומי לקטנים. ובסוף ההעברות והחילופים הצטרף אלינו גרשון שבא מכיסופים.
בפעוטון היינו עד גיל שלוש ואז משם נאלצנו לפרוש. לעבר הגן כל אחד הסתער, תחת השגחתן של שרקה לתי ואסתר. גנים רק שלושה היו באותה עת גן א', גן ד', וגן ב'. יום אחד רוני ונדב בבריכת גן ב' גלשו יחדיו תחת השגחת של המטפלת יונת שיחקו הצמד בתאום מוחלט. עד שנדב שלא הכיר את כללי המשחק, לפני רוני למגלשה טיפס ונדחק. אז בערה חמתו של רוני עד להשחית, ועל ראשו של נדב מעדר הנחית. אל המרפאה המסכן הובהל, וע"י דר מרגלית (שיניים) טופל. ומלבד מסטיק כפיצוי על מכה, הוזמן לראות איך שרקה מקבלת זריקה. אך היום תמיד נגמר, ובא הלילה ונורא מאוחר. ההורים הולכים וכל ילד לבדו נשאר.
ודאי כל ילד מגן ב' זוכר איך זרו הישן היה נוחר. וכשלבית השימוש להשתין לדקה, נפשו של אחד הילדים חשקה, עם קולות מפחידים וסביב עלטה, ודאי תבינו מדוע עשינו במיטה. כן, יש להזכיר גם את הכלבים, המפחידים הנערצים והנאהבים. את ויסקי, שמת אגב גסיסה, ורובי שצנח ולא קם עקב דריסה. מוניטין רב יצא למלחמות הגנים, שעד היום על זכות המנצח אנו דנים. ולפני שנתאר כישלונות והצלחות יובא להלן מאזן הכוחות: גן ב' הורכב מכח, שהעז רק להרביץ ולברוח. בגן ד' היה כח אום נכבד, וגלית אדיר ועצום אחד, שנלחם את כל מלחמתם לבד. גן א' היה גן של שלום לא גן לוחם, וכל קרב בבכי אצל תרי היה מסתיים. כך נלחמנו כל הזמן, עד שהוכרחנו לצאת מהגן, בשלהי אותה תקופה נהדרת באו אלינו אברהם מחולון ויפת מנצרת.
אל בית הספר הלכנו לנו למדנו יום יום יחדיו, שלום שלום הגן שלנו, בוקר טוב איצ'ה ושוקו הכלבלב. השיעור הראשון של החינוך הטוב, היה החלטה על שם הכיתה על פי הרוב, אך כיוון שצוות המורים נכלל בהרכב, פרט לבודדים הצביעו כולם מה שיצחק חושב. וכך הוחלט ונכתב ששם כיתתנו "חצב".
בכל המקצועות התחלנו לומדים, במתמטיקה עם חשבונית ובדידים. לימוד הכתב ולימוד הספרות ובכל בוקר מוקדם התעמלות. ובשיעורי ספורט על דשא סנונית, משחק הגיבור עם גליה שבאה תמיד. בתנ"ך הצגות על פי סיפורים, בערב שיחות גילוייים וברורים, הונהגו חוקים לפי חוקי המש"ץ כל ילד יחליט באיזו ביצה החודש יחפץ. וזאת כדי לחסוך זמן וטרחה, של מטפלותינו בזמן הארוחה. ובבוקר בדיקת מברשות שיניים דרך קבע, ע"י יצחק שלא האמין שנעשה זאת דרך הטבע.
ובאופן קבוע מי יום שני, טיול באזור עם משטר מים קפדני. סגירת תריסים סביב לצריף בזמן מנוחה, שיעורי כיף לפיתוח החוש סימני דרך על מדרכה.
שרנו מה נשתנה כנדרש, לראשונה בחדר אוכל החדש. במשך אותה שנה גדושה, הצטרפו אלינו ילדים שלושה: זיו ונעם שהשתלבו בכיתה, וקרן שניסתה ולא נקלטה. ובתחילת כיתה ג' סוף כיתה ב' עברנו לבית אבן מהצריף המתמוטט, שרנו אחד מי יודע בחידוש קל, ארבעה עשר ילדי חצב נוספו לסוף המיוחל.
במגרש הוכינו, תמיד זה נגמר בלבכות, אבל כשכרמל נכנסו, לא נתנו לנו להרביץ להם מכות.
בכיתה ד' חונכנו תחת ידה של מחנכת שכירה, ברוריה אלוני שבסוף התחתנה ובמשק נשארה. עם כניסתה של ברוריה לעבוד, בעוד כמה מקצועות התחלנו ללמוד. אנגלית עם מרים ומחול עם שיה ושושנה ציור, מלאכה עם עפרה ובמקום התעמלות עם שמחה דברנו כל השיעור. בנושא למדנו מסביב לעולם בתנ"ך הוצאנו כתב עת מדופלם. בשיעור דרמה מעשה בפ' סופית הצגנו ובכסא שבור בגלל עידו סיימנו. כדי להרגיז ולהקניט את אחת הבנות קראנו לה חנה מסריחנה וכל מני שמות. וכשנודע שחנה טייב נכנסת לעבוד וספורט ללמד, שונה השם לעדה סירחונדה מבעוד מועד. עם רחלי כשעבדה התחלנו להתבגר, דרשנו התפשטות במקום מבלי להתפשר. עם סיום הקדנציה הוחלט לבסוף, שתתפשט לעיננו עירומה על החוף. אך ההסכם לא קויים ולא ראינו שום מחשוף.
באספקה הקטנה ובאקונומיה גנבות, צביעת ילדים ישנים ושאר מני תועבות. אך גולת הכותרת ביום חמישי אחרי "מבט" רואים הוואי 5-0 , משחק השבוע, וניקוי ראש על המקלט. במקלחות המיוחמים מארגנים הצצות, עם יהודה אנגל חליליות לפי קבוצות. כבר בכיתה ה' בחטיבה לקחנו חלק ניכר, וב ז' לימיה נכנסנו בפיקוד אבנר ואביתר.
בכתה ו' נכנסה עירית כמחנכת ומורה. וכל השנה הייתה קשוחה והטילה מורא, צ'יקו חי יובל וכרמית הצטרפו אלינו לחצב מפאת חוסר ילדים בכפר גליקסון בסוף כיתה ו'.
שנת בר המצווה התחילה והכל למישרין, משימות אישיות וניקוי חדרי הורים. אולם בשל המצב הביטחוני הלא מעודד, לא התקיימה משימת החלוץ הבודד ובסוף השנה הצגה שלדעתי מדי ארוכה והנושא נורא אבל דעת הרוב גרסה שהיה מעל הממוצע ובקיצור לא רע. ומפקד אש מרשים ומלא אור, עד שנחשי האש נפלו מאחור.
למחנה כתות ז' יצאנו בלב כבד. חששנו שתוצאות השיפוט יצביעו על הפסד. עבדנו לילות כימים עוד כפיתה ועוד שביל, אך תמיד בסוף היום היינו אחרי בארי המשק המוביל. אבל בסוף, במפקד הסיום המרגש, כבר כשאמרו "מקום שני בארי" צעקנו יייייש. וכל הקהל עמד נדהם ובשוק מה כל השמחה וצהלות הצחוק? יאיר נשלח את הדגל לקבל, ורק איתו הסכמנו לחזור למעגן מיכאל. היינו פלא קיבוצי לא יאמן מראה עיניים, במקום כלנית בכיתה ח' הוצאנו את עלון חטיבת הביניים. למורה לחשמל יהושע הייתה רק מילה אחת מצויה, 216 פעמים "חברה" אמר בשיעור ועוד ידו נטויה. במחנה כתות ח' סמוך לירושלים ביער הראל, היו יחד חולתה, כברי, כרמל צרפתי ומעגן מיכאל. כרמל צרפתי שהודרכו ע"י ברנס ארנון גנבו ליאיר את האולר ושפכו לשתייה ביצים המון. שם זכינו במגן ומדלית זהב, אך רבה הייתה המבוכה כשנודע שנגנב. כיתה ט' שנה קשה לכיתה. לנהל שכבת הילדים ולכלכל עשייתה. הכנות טיולים, ערבי שישי, פינת חי בשבת, ועדת עלון ונוי שפעלו כל השנה כמעט. פול גרילו היה מחנכנו הענק, ומוקה המטפלת עם קול כמעט נחנק. לאה ואורלי באו אלינו לנסות ולהשתלב בחברה, אורלי נשארה ולאה אל בית הוריה שבה וחזרה. רק בכיתה ט' הסכמנו בנים ובנות, לשבת בחדר אוכל ליד שולחנות. בתהליך איטי לא בטוחים ובישנים, ועד היום בנושא זה אנחנו איטיים והססנים. פיזיקה עם יאיר שומר שסחף את רובם, ללמוד פיזיקה בבית ספר אזורי גם שם. עם הייני למדנו על שמרים בתוספת גלוקוזה, וחומר זה השפיע עלינו פי שניים חזק מנרקוזה. ט"ו בשבט בפיקודנו עבר כמעט בהצלחה, כי כולם מקום ראשון קיבלו, ובגלל זה עידו כמעט בכה.
בכיתה ח' הנרייטה עלתה על החוף והפכה לקישוט, זה לקראת הפלגה ראשונה שגרמה למורל הכתה עוות. וכך בכיתה ט' עם מפרסי שיוט, יצאנו בפסח דרומה להפלגה משופעת גשם וסיוט.
לקראת כיתה י' באו שלומית וורד כילדות חוץ, כדי ללמוד בבית הספר וטיפה על חיי הקיבוץ. לבית הספר האזורי, נכנסנו כל אחד עם מערכת לימודים, עם ציפיות, ביישנות, חששות ופחדים. ג'ודי הסכימה לקבל אותנו תחת כנפה ופלא שאחרי רותם וכלנית טרם עייפה. טיול שנתי עם ראש הנקרה לסיני מהנה ביותר, כשנודע שמנחם בגין על סיני קודם כל ויתר. זאת בכיתה י' עם יפתח לוין כמדריך ופוזה כנוטר. בי"א היינו הבוגרים בשכבה, פיקדנו על הימייה ונהלנו את החטיבה, טיול שנתי מהכתשים בנגב ועד לערבה באותה שנה באו טובה כמחנכת סטפני וגלעד, ומלבד זה לא אירע שום דבר מיוחד. בתחילת שנת י"ב עזבו אותנו שולמית וגלעד, ומספרנו מעשרים לשמונה עשר ירד. עזרה בתמרים ובמלונים באילות אי שם. כמחליף של יפתי בהדרכה לקח ירון רם, שבטיול שנתי בהרי אילת יצא איתנו גם. שנת י"ב השנה הגדושה ביותר, ואולי השנה שעליה לא כדאי לוותר, סמינר אפעל, חוליות, עבודת גמר ובחינת בגרות, ומחשבה לעתיד, על חג, על מבצע, צבא ושנת שירות. וראוי וחשוב לציין שהפלגת החוג הימי בוטלה גם כן, רמי וורד עזבו בסוף השנה, לשישה עשר נערים הכתה קטנה. אלה הם קורות חצב יחד ככיתה וכל אחד לדרכו יפנה מעתה. יישארו לכל אחד בליבו זיכרונותיו שילוו אותו להמשך מכאן ועכשיו.
היום שנת 2012, שנת תשע"ב סיפורנו קפץ ודילג וממשיך סיפורה של חצב.
אחרי חמישים שנה מאז שהתחיל אחרי שלשים שנה מאז שנכתב העלנו פימה, נעדכן את הגיל נשכתב ת'היסטוריה - סיפורה של חצב. לאחר שעברנו מחצית החיים הגיע הזמן לדיווח קצת לפני הסיכומים יעלו הבוגרים ע"פ סדר הגיל כדי למנוע עלבונות וגם כי תור על פי ותק, זה הדבר שכל קיבוצניק רגיל. רמי טירר נשוי לעידית ואבא לעמליה וגאיה. מחלק זמנו בין הארץ לחו"ל שלום ההורים: לנעמי שלום. קצה חוט בקיבוץ: נעמי כהן בקיבוץ. סטפני מוזיקנט פרודה ואמא לדיוסלינה גרה בגבעת עדה שלום ההורים: להרמן ודפני שלום. קצה חוט: משפחת מוזיקנט, פאן-בלרק, עז-עוגן בקיבוץ.
זיו נגרי פרוד גר בניו יורק שלום ההורים: לרותי שלום ואברהם מת בשנת 2011. קצה חוט: משפחת דישון, שטוץ בקיבוץ
יפתח ישובי נישא בשנית לשימי ואב לניצן אלון ונטע גר במעגן מיכאל שוקל להגיע ל 120שנה שלום ההורים: לאוריאל ותמר שלום. קצה חוט בקיבוץ: משפחת ישובי.
אברהם גובר נשוי לאנגליקה ואב לדניאל גר במינכן ליד ה"מיטלרר רינג" אי שם בגרמניה. מבקר כל שנה בסוף הקיץ. שלום ההורים: לצבי וגלילה שלום. קצה חוט: משפחת גובר בקיבוץ.
אורלי רם נשואה לעודד ואמא לצוף תכלת צדף ואודם גרה במעגן מיכאל לאחר שלאחרונה משפחת כץרם חזרה מחמש שנות באיטליה. שלום ההורים: לצבי (רמי) ואסתר שלום. קצה חוט: משפחת רם בקיבוץ.
אבישג דשא גרה במעגן מיכאל בשכונת פלסאון שלום ההורים: לאסתר שלום ואיתן מת מסרטן בשנת 2008.
עמוס אסף נשוי לנירית ואב לנעה אוהד ומיקה. גר במעגן מיכאל בשכונת הים ד' צלח בגבורה את המחלה הנוראה היגיע לריכוז ועדת השכלה וועדת ערעורים מורה וחבר לחיים שלום ההורים: לאביבה שלום ובן ציון מת בשנת 1999. קצה חוט בקיבוץ: משפחת אסף. נעם ינאי נשוי למיכל ואב לטל שחר ויובל. גר במעגן מיכאל בשכונת הים ד' מהכיתה הגיע הכי רחוק בתפקיד קיבוצי בקיבוץ, מרכז ועדת שיכון. שלום ההורים: ליחיאל שלום ורינה מתה בשנת 2011. קצה חוט בקיבוץ: משפחת ינאי.
עידו שפיצר נשוי להדר (אחיינית של אבנר חרמוני) ואב לדור, ניב, עמרי, אלה גרו בדלהי ארבע שנים. גר בטבעון שלום ההורים: ראובן מת מסרטן בשנת 1990 ומקסימה מתה בשנת 2003. קצה חוט בקיבוץ: נעה שפיצר קם
יפעת אהרוני נשואה למריוס ואמא למשי ואיתמר השחקן. גרה בניו יורק בשכונת ברקולין ג'. צדקת צדיקת הכיתה והדור. שלום ההורים: למאיר שלום למרות שמתנייע בכיסא גלגלים, ורחל מתה בשנת 1994. קצה חוט: מאיר אהרוני, אבישג דשא, נדב
יאיר קנטור נשוי לג'סיקה ואבא לדניאל הבנימין של הכיתה (לא גנב את השם מאבי קיבל אישור) גר בלוס אנג'לס הכי רחוק מאיתנו שאפשר, אבל הוא עוד ישוב. שלום ההורים: לאיציק שלום ואסתרקה מתה בשנת 1994. קצה חוט בקיבוץ: משפחת קנטור
גרשון ברקוביץ נשוי לקליר ואב ללילן. גר בלונדון בשכונת איסט אנד ואולי אסקס שלום ההורים: לדב שלום וג'ודי מתה בשנת 1993. קצה חוט בקיבוץ: משפחת ברקוביץ'
נדב קנטור נשוי לליאת ואב לאסיף בן 12 וכרמי בן 8 גר בקיבוץ מעגן מיכאל בשכונת השחף א' שלום ההורים: ליהודית(מוקו) שלום ומנחם (מוניה) מת בשנת 2003. קצה חוט:
אריאל שובינסקי אלמן מאודליה ואב לשיר גר בקיבוץ מעגן מיכאל בשכונת הברבור. שלום ההורים: לשאול ושולמית שלום קצה חוט בקיבוץ: משפחת שובינסיקי.
סיגל נצר נשואה ליוני גליקמן ואמא לליאור, יובל, ויעל. גרה במצפה מנוף שלום ההורים: ליצחקלה שלום וציפורה מתה בשנת 1994. קצה חוט בקיבוץ: משפחת נצר
עירית תלם נשואה לאמי קידר ואמא לטלי ותמיר גרה בשכונת הים ג' שלום ההורים: למיכה שלום וצילה מתה בשנת 2008. קצה חוט בקיבוץ: משפחת תלם וקידר
עכשיו שנת 2042 שנת תשק"ב סיפורנו קפץ ודילג וממשיך סיפורה של חצב. אחרי שמונים שנה מאז שהתחיל אחרי שישים שנה מאז שנכתב זרקנו סיבה, נעדכן את הגיל נשכתב ת'היסטוריה - סיפורה של חצב. לאחר שעברנו את החיים הגיע הזמן ל"סגירת מעגל" וסיכום. חלקנו כבר סבים, חלקנו כבר לא זוכרים, חלקנו התייתמנו מהורינו, חלקנו כבר לא בין החיים ולא ירקדו בשרשרת הדורות. מי האחרון שיעדכן? יעלו הבוגרים ע"פ סדר הגיל, (יעלו? היש מישהו שיכול עוד לעלות בירידה כזו?) כדי למנוע עלבונות וגם כי תור על פי ותק, זה הדבר שכל קיבוצניק רגיל.
|