"דרך מעגן מיכאל" אירגנו עבורנו יום עיון עם שלל הרצאות במוקדים שונים אותם ניסינו להביא לכם
בקצרה פה בכתבה- הכל צולם גם בוידיאו כך שמי שהחמיץ מוזמן בקרוב לצפות בהרצאות המרתקות,
שבמוקדים השונים.
|
|
מועדון האסם:הרצאת שחרית:
שותפות וחופש: זוגיות סוערת - מוקי צור
הרצאתו של מוקי צור שנערכה במועדון האסם היתה מרתקת ומלבבת. המועדון היה מלא עד אפס מקום. נביא מספר נקודות שמוקי העלה בהרצאתו, לא בהכרח לפי סדר חשיבותם, בעיקר לפי מה שנקלטו בעט הכותבת. הכל היה חשוב והכל היה מעניין. - הניסיון להסתכל על הקיבוץ כפי שהוא מתפתח לעתיד, הוא בלתי ניתן לניבוי. אני מעדיף את הביטוי "לראות את הנולד". אהבתי נתונה ליצור הזה ליצור הזה שכל הזמן נולד. - המון מחקרים נכתבו על הקיבוץ. מהרגע שהוא נולד איבחנו אותו. לקיבוץ יש תכונה מאוד מוזרה, הוא קורא כל מה שכותבים עליו, הוא מאוד רפלקטי. חבריו כל הזמן קוראים מיהם. בתור היסטוריון קשה מאוד להבין איזו חברה מיוחדת זו שכל הזמן קוראת את עצמה לדעת. זאת תכונה יהודית. יהודי האמנסיפציה כל הזמן רצו שיאהבו אותם. היהודי הקיבוצי מנתב את עצמו. הבעיה, שבתחזיות שלהם הם שגו מאז ועד ימינו. - הקיבוץ הוא לא רק הקיבוץ הוא גם הדרך של האנשים אל הקיבוץ שמשפיעה על מה שקורה בקיבוץ. - "האקורדיון הקיבוצי": מתרחקים, מתקרבים. הבתים עומדים והקיבוץ נושם. בקיבוץ יש רגעים של התקרבות ויש רגעים של התרחקות. הקושי הגדול הוא שלפעמים הקיבוץ עומד. הוא מתאבן. ואז כדאי לקבל חברים חדשים משום שיכול להיות שהחברים החדשים יקבלו את אלו שיצאו החוצה, שכבר לא משתתפים בתהליך ההתקרבות. - הקיבוץ נושם. יש לאנשים דרכי תקשורת. יש להם בעיות, ויש להם תקופות של מחלה ותקופות של גידול ילדים וכל אלו יוצרים אי יכולת לנסח מה זה הדבר הזה שנקרא קיבוץ. - אחד ההבדלים בין קיבוץ לבין קומונות אחרות זוהי העובדה שרוב הקומונות מתחילות בהנחה שאנחנו יודעים מיהו האדם. הקיבוץ החליט (בלי לקבל החלטה) שהוא לא יודע מהי נפש האדם והסיבה היא שני אנשים, י"ג גורדון וי"ח ברנר. גורדון אמר, הבן-אדם הוא יצור אינסופי. לכן, שלא תעיזו להכניס אותו לקופסת סרדינים. ברנר אמר, אין סיכוי לדעת מהו הבן-אדם כי האדם נשבר כל הזמן ושנים נפגשו בזוית של הקיבוץ ואמרו: זהו קיבוץ. זאת חבורת אנשים עם חידה מאוד גדולה. הם חופשיים וחברים בחבורה. את זה אי-אפשר לנסח. - ההגדרה של מה זה קיבוץ: המהפכה הצרפתית חרתה על דגלה שלוש סיסמאות. חירות, שוויון ואחווה. בתחילה היא חרתה רק את השוויון והחירות ואח"כ נוספה האחווה. הקיבוץ הוא חברה ששואפת להשיג מקסימום חירות ומקסימום שוויון באמצעות האחווה. באמצעות החבורה, באמצעות האחווה, במובן של אהבה, במובן של, כמו שדוסטוייבסקי אומר, לאהוב את השכן עם הנזלת. זה לא האנושיות בתיאוריה. לאהוב את השכן עם הנזלת זה נורא קשה. - אני מקווה שכולנו נראה את הנולד, ובוודאי אתם במעגן מיכאל.
|
|
לאחר המפגש עם מוקי צור שאלנו מספר אנשים, "איך היה עד כה במפגש הלימודי?"
רמי אלוני: "ההרצאה של מוקי היתה יוצאת מהכלל. אתמול הייתי בהרצאה של יורם יובל ונורא התרגשתי. גם מפני שזו ההתחלה. זה השתלב לי באקלים. ההרצאה היום היתה הרצאה עם מימד היסטורי, של היסטוריון, שמתקשרת לרלוונטיות של ימינו, עם יכולת הניתוח, הדוגמאות והסיפורים המעניינים שמוקי יודע להביא. אני רוצה גם להחמיא לצוות המארגן על הבחירה המצוינת של הפעילויות. זה לגמרי לא פשוט במה פותחים והבחירה של אתמול היתה נהדרת. בנוסף, ההשתתפות הרבה, גם אתמול וגם היום, מעידה על הצורך שלנו כציבור לתת מקום לתהליך שלפני ההכרעות והתפוקות. וגם פה אני מעריך את הצוות. שאול שובינסקי: "נהניתי מאוד מההרצאה של מוקי. הוא רציני מאוד". יפעת ברכמן: "היתה הרצאה מרתקת. המשפט האחרון, על חרות, שוויון ואחווה היה מאיר עיניים. הבוקר נשאלתי על-ידי פסח, מה זה קיבוץ, ועכשיו מצאתי את התשובה. יש לי תשובה שמגדירה את מה שחיפשתי. נהניתי גם מההומור שלו (של מוקי), הומור פולני כזה. ההרצאה של אתמול היתה בעיני לא קשורה, אבל היא פתחה את כיוון המחשבה ועוררה אותי לחשוב מה זה קיבוץ. יורם יובל נתן לנו הגדרה מה זה אושר. עכשיו צריך לבחור". דורית הימן ושרון דישון: "יכולת הביטוי וההרצאה של מוקי מעוררת קנאה. אני אוהבת את האנושיות שלו. הוא מעורר השראה."
גם מוקי צור נשאל מה הוא הרגיש אחרי ההרצאה: "קודם כל אני מאוד מתרגש. יש לי קשר מאוד מיוחד למעגן-מיכאל כחבר עין-גב.
אני מכין המון חומר ובסוף זה בשבילי כמו בית-דין. אני על המקום מחליט. אם הייתי אומר את כל מה שהכנתי זה היה לוקח יותר מדי זמן. אני חושב שזה מפעל יוצא מהכלל מה שאתם עושים. זה חשוב מאוד. הייתי רוצה שהבית שלי יצליח לעשות דבר כזה." |
דיווח ממוקדי הפאנלים:
1) השותפות הקיבוצית בראי הקולנוע – רן טל, יוצר הסרט התיעודי "ילדי השמש"
רן טל קולנוען תיעודי בהרצאה הסוקרת את השתקפות החברה הקיבוצית לדורותיה
מראשית הקולנוע העברי ועד ימינו אנו, תוך מבט רחב של תיעודיות, סאטירה, קומדיה
ודרמה, כאשר הוא מפרט את התפתחות הקולנוע על הקיבוץ, לאורך חייו של הקיבוץ-
מימי הקמתו ועד התפוררותו ומביע את דעותיו על הקיבוץ כחברה בעבר ובהווה תוך
שילוב קטעים מסרטי קולנוע בהם מופיע הקיבוץ ("הוא הלך בשדות" , "מבצע
סבתא" , "ילדי סטאלין", "אדמה משוגעת" ) וקטעים משני ספרים שנכתבו בשנים
האחרונות "הבייתה" של אסף ענברי ו"היינו העתיד" של יעל נאמן.
|
|
2) צורות שותפות אחרות המנחה – אורן לינדר, במועדון ז-ט
השתתפו בפאנל שחר רמני, ארז ורונן נחושתן, שחר רמני – קומונת בוגרים
שחר - קומונת בוגרים
שחר סיפר על היותו חבר בקבוצה השייכת לתנועות הנוער העובד והלומד, בגרעין מופת
אשר בראשון לציון. הוא סיפר על לחיות כחלק מקבוצה המסתכלת פחות על ההתיישבות
ויותר על החברה פנימה מתוך ראייה חינוכית. העיסוק העיקרי שלהם הוא במשימות
חינוכיות בכלל האוכלוסייה ובכל המגזרים כשהמטרה היא להשפיע ולהיות מושפעים ממה
שקורה בפועל בארץ. הקומונה בוחנת באופן מתמיד את האופן וצורת החיים שכוללת בין
היתר התבססות על ערכים של שיתוף, שוויון כלכלי, ערבות הדדית כלכלית ונפשית.
מתנהלים כמו קיבוץ בכל שכבת גיל.
ארז - סיפר על המודל שהקים עם חבריו בתוך העיר יקנעם. חבורה של צעירים שהחליטו
לחיות יחד בקהילה, שחיפשו משמעות עשייה ושיתוף. הם לקחו את הרעיונות שהתאימו
להם ממודלים קיימים של קיבוצים שונים, ומקיימים אורחות חיים משותפים סביב תרבות,
חגים ושבתות. יש להם מפגש שבועי בימי חמישי בערב, בו הם מנהלים את החיים
המשותפים. הצד המשימתי עוסק בחינוך, בעזרה לאנשים עם מוגבלויות, בנושאי סביבה
וקיימות, ולצורך כך הם הקימו עמותה שנקראת "שחרית" אותה הם מנהלים.
חשיבה עתידית: הקמת "קרן קטסטרופה" - מתוך מחשבה עתידית להיות ערבים ולעזור
לאחר אם יהיה במצוקה.
רונן נחושתן – מודל אורטל
רונן דיבר על התפתחות השותפות של הקיבוץ. בהתחלה כל אדם קיבל לפי צרכיו ולפי
יכולותיו. לאחר מכן הקיבוץ שינה הגדרה זו והערך של שוויון מלא היה צו השעה. אולי
מתוך קושי "...כשאין מה לחלק נורא קל להתחלק..." והיום מה שקורה- התקציב האישי-
נותן יותר אחריות לפרט למימוש הצרכים האישיים בצורה שוויונית. מדבר על המחלה של
הקיבוצים, שמתוך הנוחות שהעובדה שהכל מובטח, אין סיבה להתאמץ, כשהכל מובן
מאליו ואין תמריצים אמיתיים, נוצרים תסכול ומרמור. דיבר על כך שרמת המחויבות
לקיבוץ, ירדה באופן טבעי, ורמת המחויבות למשפחה עלתה. הרעיון העיקרי של מודל
אורטל מתבסס על שני עקרונות:
1. לשמור על הקיבוץ השיתופי (לא השוויוני!)
2. לתת לחבר יותר אחריות וחופש בחירה.
החלק השיתופי נשאר כפי שהיה, מבחינת חינוך, בריאות, השכלה, חדר-אוכל, נוי ותרבות
והחלק של הבחירה בנושא העבודה- כמה/איפה/איך להתפרנס- מוטלת על החבר.
במודל זה אין יותר תקציב שוויוני. כל אחד מקבל 50% מהכנסתו- והיתר עובר לקיבוץ.
כאשר הם עברו למודל הזה, הם ראו שחלק ניכר מהאוכלוסייה נפגע וזו לא הייתה
כוונתם, לכן יצרו שני מסלולים:
1. תקציב כמו היום. אפשרות להמשיך במצב הקיים כאשר יש שתי התניות. חובת
עבודה וחובת פרנסה (רף ריאלי). מי שלא עומד ברף הפרנסה מקבל 75% מהתקציב.
2. קשר של עבודה תקציב- אפשרות להגדיל את התקציב האישי כאשר המשכורת גדולה. בכל שנה כל אחד יכול לבחור מחדש לאיזה מסלול הוא רוצה להשתייך.
ועוד הוא סיפר על ההצלחה והמוטיבציה שפתאום נוצרה, על האפשרות בחירה.
שלושתם דיברו על איך משמרים את הערכים ויוצרים את המסגרת
המתאימה מהבחינה הכלכלית.
ארז ורונן בירכו אותנו על התהליך שאנחנו עושים ועל חשיבותו.
|
|
|
3) מבט על הקיבוץ המשתנה: מנחה - ירון אסף, במועדון האסם
· מבט אוהד – עוזי צור משמיר · מבט ביקורתי – שאול ורדי מנען
מספר נקודות שנכתבו במהלך דבריהם של שאול ורדי מנען שהיה מהשותפים בצוות שהוביל את השינוי בקיבוצו ושל עוזי צור שהוביל גם הוא שינוי בקיבוצו – שמיר. שאול ורדי: הגורמים שהובילו לחשיבה על ההפרטה בטלים בשישים לעומת הנזקים של ההפרטה. ההפרטה לא נגמרת יש לה חוקים. בנען רוב החברים והבנים מרוצים כרגע, אבל כבר מתחילם להיווצר סדקים. - בנען קבעו קביעות שהחזיקו שנה. למשל, הפער בשכר היה של אחד לשניים. זה לא החזיק מעמד. החינוך מופרט ואין שוויון הזדמנויות. לפני שלוש שנים, בן שהגיעה זכותו לעבור לשיכון היה צריך להשתתף בחמישים אחוז מהעלות. היום הוא צריך להשתתף במאה אחוז. יוצא שמשפחות עם שלושה וארבעה ילדים נשארות לגור בבתים קטנים כי אין להן כסף לשלם. היום אני חושב שהחברה בנען לא צודקת ולא מוסרית. עוזי צור: הסיבות שהביאו אותנו, לפני עשר שנים, לעשות שינוי, היו שפעלו בתוך מערכת עסקית, אירגונית וחברתית לא יעילה שמתקשה להתנהל במצבי משבר. היה פער בלתי נסבל בין החזון והסיסמאות לבין המציאות. אי-אפשר היה להמשיך לקיים את השיתופיות. - כל תהליך, בוודאי כלכלי וחברתי הוא קשה, ויותר קל לעשות אותו בקיבוץ קטן והומוגני.
- יצרנו מערכת הפרטה טכנית. נגמר החינם, גם אם בחלק מהמערכת הדברים מסובסדים. עיקרון ראשון: שכר דיפרנציאלי, כשהשליטה בנכסים נשארת בידי הרשות המשותפת עם רשתות ביטחון מאוד נדיבות. עיקרון שני:חלוקה חופשית של מספר שירותים כמו תרבות, ספריה, בריכה ועוד. עקרון שלישי: שמירה על פערי שכר של לא יותר מאחד לשניים. הליך חשוב: חלוקה שווה של פירות הנכסים - חשוב מאוד, בתהליך ההחלטה, להגיע לזה שמרבית האנשים יאמינו בשיטה והמובילים צריכים להגיע לתהליך, נקיים. - בשמיר התייחסו לחינוך בעדיפות ראשונה. החינוך והבריאות נשארו שווים לכולם, ויש גם עזרה לבעיות מיוחדות, למצטיינים בתחומים מסוימים. יש מימון של לימודים אקדמאים לכל הבנים. - בשמיר עשו הערכה של כל הדירות על-ידי שמאי לפי כל הפרמטרים וכל זוג או בודד רכש את הדירה שלו בהתאם לוותק. זה גרם לכך שאנשים לא בנו מה שהם לא צריכים והכסף נשאר בכיסם. גם הם הרוויחו וגם הקיבוץ הרוויח. זה לא שיוך דיור משפטי. הדירות נשארות שייכות לקיבוץ. כיום חושבים בשמיר לעשות מהלך שאת ערך הדירה (לא את הדירה עצמה) בעל הדירה יוכל להוריש אחרי שילך לעולם שכולו טוב.
|
|
4) פאנל עוזבי קיבוץ: איך נראית השותפות הקיבוצית מבחוץ?
משתתפים: רותי זמיר, יונתן אורן, יותם דגן
מנחה – אלישבע טסלר, במועדון חברים
לצערנו לא סיקרנו את הפאנל הזה...
|
|
יום ו' - 18/11 שעות הבוקר... צוות הוידיאו התגייס במלואו לסקר תקשורתית את האירוע, צלמים בכל פינה וכתבי שטח צמאי דם רק חיכו לכם... תודה לכולכם על ההתגייסות ולכם שנעניתם לנו. שבת שלום:) נפגשים בערב...
|
|