תערוכה של מנחם שמי במשכן לאמנות בעין חרוד |
|
ביום שבת שעבר נפתחה במשכן לאמנות בעין-חרוד תערוכה רטרוספקטיבית של האמן, הצייר מנחם שמי. בתולדות האמנות הארץ ישראלית נחשב שמי לאחד מחלוצי האמנות הישראלית, הוא שייך לקבוצת ציירים שפעלה בארץ בשנות העשרים המוקדמות והטביעה את חותמה לדורות הרבים שבאו אחריה. בתולדות מעגן מיכאל: מנחם ורבקה שמי היו הורים לנעמי, זאב ואהרון המכונה ג'ימי. ג'ימי נהרג במלחמת השחרור כשהוא חבר בגרעין שיועד לחוקוק. לאחר מותו הוציאו הוריו את הספר "חברים מספרים על ג'ימי". זאב הוא מדור המייסדים של הקיבוץ, שהיה פעמיים מרכז משק ושותף בתכנון נכון של המשק, אשר בזכותם אנו נהנים מקיבוץ פורח ומשגשג, הוא אביהם של עינת רם ורוני שמי שלא זכו ליהנות ממנו כְאב משום שנספה בתאונת רכבת בכביש הגישה שלנו בשנת 1963. |
נעמי, היא אמו של אבנר שמי שהגיע אלינו לקיבוץ בגיל צעיר בנסיבות מיוחדות. זאב דודו טיפל בו ועם השנים כשהמשפחה התרחבה, הוא היה לחלק בלתי נפרד ממנה. אבנר היה בן כתת סנונית ונהרג בימים האחרונים של מלחמת יום כיפור באיסמעליה. לאחר מותו נולד בנו הנושא את שמו. רבקה חייתה בקיבוצנו שנים רבות וכשמצבה הורע הצטרפה אליה וגרה עמה בתה נעמי. הן נפטרו בשנת 1983 בהפרש של שבוע ימים בין האחת לשנייה. מנחם שמי נפטר בשנת 1951. בצעירותו, עלה מנחם שמי (1897–1951) מרוסיה לארץ ישראל והצטרף לבית הספר הידוע לאמנות – "בצלאל", לאחר שלמד אמנות באודסה. מאוחר יותר עזב את בצלאל ועבר עם המשפחה לטבריה, לחיפה ולבסוף לצפת, שם גר וצייר בביתו עד יומו האחרון. הבית בצפת נמצא בקריית הציירים ברחוב שנקרא על שמו. |
|
|
"בתקופת שירותו בצבא הבריטי גיבש שמי את דרכו האמנותית וצבר את המטען שפרץ אחר-כך בצפת. מקום זה שבו פיוט ורוחניות, הנטוע בנוף הארצישראלי, לצד מעורבותו האישית באירועי התקופה, קירבו אותו אל הסינתזה שחיפש, מזיגה של האדם, הנוף וההווי באווירה של מזרח על-זמני" (מתוך כתבה של דליה בלקין, אוצרת התערוכה). התערוכה גדולה ומכסה רבים מחדרי המשכן. יתרונה כרטרוספקטיבה הוא האפשרות לראות את השפעות התקופות השונות בחיי האמן על היצירות הרבות, ביניהן הציורים מ"התקופה הפריזאית" שמזכירים את השדרות העירוניות של פיסארו או את דיוקנאותיו של מודליאני, כשבדיוקן מצוירת בצורה מופלאה נעמי, בתו. |
ראוי עם זאת לציין שבכל הציורים מורגשת החתירה לסגנון האישי והייחודי של גיבוש צורות ומשטחי צבע שמחוברים ברטט גבוה לישראליוּת, ל"אוריינט"*, לדייג עב הידיים, לרגב הטרי, לסלעי הגליל או ל"נופי האדם", כמו ציור פניו של אלכסנדר זייד שהופך באחת מאנדרטה לדמות יוקדת, שהחיים של הנוטר עובד האדמה מורגשים בכל קמטוט וריצוד של פניו. מרגש במיוחד היה הרגע בו נעמדו באקראי רוני וכרמל שמי ליד פורטרט של ג'ימי (אהרון) שהוא דודו של רוני והדמיון לבני המשפחה נכח שם חזק כל-כך, זה נראה היה כמו סגירת מעגל. כתבת וידיאו על התערוכה ועל הפתיחה, אליה הגיעו רבים מחברי הקיבוץ, תשודר בהמשך, בכל זאת מומלץ לבקר בתערוכה. אין כמו לראות את המקור בעיניים. |
|
שעות הפתיחה במשכן: ימים ראשון - חמישי: 9:00-16:30. ימי שישי וערבי חג: 9:00-13:30 שבתות וחגים: 10:00-16:30. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המוזיאון. *באמנות הישראלית מתייחס המונח "אוריינטליזם" להשפעת המראות והמוטיבים המזרחיים על האמנים שהגיעו לארץ מתרבות המערב. הערבי ונוף המקום סימלו את ההיאחזות בקרקע, את השורשי, הגשמי והחזק - בניגוד ליהודי הגלותי
|