משתתפים: משפחת אריאל. ארז (43) שירה (41) גור (11 כתת תכלת) אביב (8 כתת נהר)
הבית: חדש! שכונת השחף, באמצע השורה הדרומית של השכונה. קוטג'. משקיף לשכונת הסטודנטים. מאחורי הבית צפוף. מקדימה מרווח. עוד מעט יתמלא ב"שחף ב'". פנים הבית: בקומה הראשונה, סלון מרווח – הכל צמוד לקירות, לא תפוס על ידי רהיטים. כחלק מהסלון, פינת אוכל ומטבח יפהפה מעץ. מותאם למידותיו של בשלן גורמה כמו ארז. נראה שיצא מדף של ג'ורנל לעיצוב. בצד הכניסה חדר אורחים. צמודות לקיר המזרחי מדרגות שמובילות לקומה השנייה עם שני חדרי שינה לילדים, חדר שינה להורים ושירותים. בחוץ מרפסת וגינונת נחמדה.
בעיקרון, למשפחה הגרעינית, מספיק היה חדר אחד. את רוב, כמעט את כל, זמנם הם מבלים באותו חלל, כשהם אוכלים משחקים וישנים בו.
עבודה: שירה מנהלת את החינוך המשלים. לפני כן עבדה וניהלה את אגף ההרכבה בפלסאון במשך 12 שנים.
ארז - בשנת הבית עבד במד"ן, אחרי כן עבד שנתיים בחשמליה. בפלסאון עבד במשך תקופת הלימודים (הנדסאי תעשיה וניהול, במגמת שיווק) - בניהול המחסנים. אחרי שלוש שנים עבר להקמת קש"ת (קריית שדה התעופה) כמנהל לוגיסטי, ויותר מאוחר החליף את יובל קם בניהול הכללי והשתתף בצוות האופק. כשיצא ללימודי מנהל עסקים נפרד מקש"ת ולפני חצי שנה יצא מפלסאון ועבר, תוך כדי לימודים, לחברת שיווק של דגי מאכל שנקראת "דגי ים כרמל", כיום עוברת מיזוג עם חברה גדולה יותר, בבעלות הקיבוצים מעוז חיים וניר דוד. מעגן מיכאל תהיה בעלת המניות השלישית בחברה זו. המיזוג עוד לא התרחש באופן רשמי והכוונה לצרף חברה גדולה נוספת. הרציונל מאחורי המיזוג הוא שענף דגי המאכל נמצא בחוסר שנתי ועודף עונתי. האיחוד הזה יכול למקסם את העודף של היצרן על ידי הורדת התחרות בין המגדלים ושליטה במעל חמישים אחוז. כך היצרן ירוויח יותר מפרי עמלו, רווח שעד כה הלך לסוחרים.
איך הגעת לזה? החלטתי לצאת מפלסאון. הרגשתי שזה הזמן וחיפשתי משהו שיהיה קרוב לליבי. מאוד נהניתי בפלסאון אבל רציתי לבדוק משהו שונה. זאת הייתה הצעה שנזרקה לי בין עוד הצעות והחלטתי ללכת עליה.
תחביבים: ארז – בישול, סרטים, טיולי ג'יפים וטרקטורונים- מאז שרועי, בן זוגה של צאלה הצטרף למשפחה התפתחה מסורת של טיולים כאלה והדבר שאני הכי אוהב זה חופשות משפחתיות. כרגע מפנטזים על חופשה ארוכה עם הילדים בחו"ל אולי לאוסטרליה, ניו זילנד, כמו שהיו לנו בעבר כשהם היו קטנים, באירופה ובמזרח.
שירה - טיולים משפחתיים, סרטים וספרים. כרגע סיימתי את "בת בולין האחרת" של פיליפה גרגורי. ספר שנהניתי ממנו במיוחד בזמן האחרון "הזאהיר" של פאולו קואלו. יש קטע קבוע, כבר שנים. בימי ההולדת יוצאים בלי הילדים לתיאטרון או סרט ואחרי כן מסעדה. ובחורף נוסעים לצימר לארבעה ימים, למזלנו בורכנו בסבים וסבתות מדהימים.
משפחה מורחבת: ארז גדל בקיבוץ. בן בכור לרבקה ומשה אריאל. אחים לפי הסדר: אורלי, דניאל והתאומים גרים בשוויץ, צאלה, רועי ושני הילדים גרים בעולש צאלה עובדת באל-על. התאומים יערה ואורון לומדים באוניברסיטת בן גוריון ומחלקים את זמנם בין באר שבע למעגן מיכאל.
שירה – גדלה ברמת השרון. אמהּ הגיעה מאנגליה בעקבות האהבה והתגיירה. באנגליה יש לה משפחה גדולה. היא השלישית מבין ארבעה אחים. ההורים גרים עדיין ברמת השרון, שני אחים גרים בראש העין, ואחד ברמת השרון. לכולם יש ילדים ונפגשים לפחות פעם בחודש באחד הבתים.
הפגישה: ארז– "בסיום בית ספר התלבטתי אם לצאת לשנת שירות מוקדמת. ארם צאייג חברי, היה קומונר במחנות עולים ברמת השרון והציע לי להצטרף אליו לטיול של כתות י' ולהתרשם. זה היה הזוי, כי עד אז עירוני היה בשבילי קללה. אבל מאוד נהניתי, יצאתי לעולם. אחרי הטיול קיבלתי החלטה להיות קומונר במחנות העולים. חיפשתי מקום של נוער מצוקה. לא עניין אותי להדריך נוער שפע כמו ברמת השרון והגעתי לקריית ים. פעם בכמה זמן, יצא קשר עם המחזור של שירה שהייתי איתו בטיול ההוא ואיכשהו היינו נפגשים, אבל לא היה שום דבר רומנטי. בקיץ של סוף שנת השירות שלי. שירה מתקשרת. 'מה נשמע? לא רואים אותך', אני כמו בן מנומס, אומר לה 'תבואי' לא התכוונתי לשום דבר. באמת שלא התכוונתי. היה אולפן, מתנדבות, היה מלא מה לעשות. היא הרימה את הכפפה והגיעה, ועדיין היה ביקור תמים שבסופו אמרתי להורים "זו תהיה אשתי" ואני כולה בן 18. בסוף החופש יצאנו לטיול של מחנות העולים. שירה החליפה מדריך שלא יכול היה לצאת. שנינו סרנו לטיול לילי ושם זה באמת התחיל. מבחינתי היה ברור שיש לזה המשך. אחרי הטיול, שירה יצאה להפלגה ולא שלחה לי שום גלויה. הייתי מופתע. עבדתי, השקעתי, עשיתי מאמצים, לא מגיע לי איזה יחס? אבל אז היא חזרה והגיעה אלי. היו עוד שתי פרידות בדרך וכמו בכל הסיפורים, שירה מיהרה לחזור כשגילתה שיש לה מתחרה."
שירה – "האמת, הגרסה של ארז די נכונה, אבל הייתי רמת שרונית תמימה ותנועתית. הוא חטף אותי ובזה נגמר העניין. אמא שלי תמיד אמרה לי, או קיבוצניק או עשיר. אני חושבת שבחרתי באפשרות טובה.
קורות חיים: שירה – "גדלתי ברמת השרון עד סוף תיכון. הייתי פעילה בתנועת הנוער ובימיה. אבא ניהל את אגף מחשבים באוניברסיטה הפתוחה. אמא הייתה מנהלת חשבונות בחברה אמריקאית. כיום שניהם בפנסיה ונהנים מכל רגע. אימא הייתה בבית עד שגדלנו - ילדות מאושרת. התעסקתי המון בספורט, חתרתי בקיאקים אולימפים. באופן כללי סבלתי בבית ספר, אבל למרות זאת עשיתי בגרות כי כך עשו. הספורט והקטע החברתי שהיה מאוד חזק אצלי עזרו לי לשמור על ראש מעל המים. בסוף שנת הלימודים נסעתי עם חברה לטיול של חודשיים באירופה. בצבא הייתי מד"נית. אחרי שלושה קורסים שהדרכתי, יצאתי להדריך חבורות רחוב. זאת הייתה חוויה מדהימה. אחרי הצבא נסעתי שוב לשלושה חודשים באירופה ואז יצאנו, ארז ואני, לעבוד כדי לחסוך כסף לטיול הגדול. זאת הייתה תקופה מאוד טובה, בלענו את כל מה שלתל אביב היה לתת ובסיומה עלינו על אוטובוס למצריים ומשם לטיול שהמשיך שלוש וחצי שנים שכללו את אירופה וכמעט את כל המזרח. כל פעם שנגמר הכסף היינו עובדים וממשיכים הלאה. בסוף חזרנו כי היה די.
ארז: "רצינו עוד לנסוע לאוסטרליה, נכנסנו לסוכנות נסיעות בתאילנד ופתאום מצאנו את עצמנו עם כרטיס טיסה לארץ. בכל מקום שהגענו אליו, היינו מתערבבים באוכלוסיה המקומית. חיים אצל משפחה, עובדים אתם, מבשלים לעצמינו ומנסים להרגיש כמה שיותר מקומיים. לא רצנו לסמן נקודות על המפה.. זה היה סגנון שהתאים לנו. באיזה שהוא שלב כבר לא בא לנו לארוז את התרמיל ולעבור הלאה, בא לנו בית וחזרנו. עדיין לא היה ברור שהבית זה הקיבוץ.
חזרה לשירה:חזרנו לקיבוץ והתחתנו ב 1992 לאחר 10 שנות חברות, יצאתי ללמוד תואר ראשון בפילוסופיה יהודית, והמשכתי לתעודת הוראה לעוד שנתיים שבסופן נולד גור (סוף 1996). אביב נולדה בשנת 2000 המפורסמת ובהמשך השלמתי תואר שני בתקשורת ובמשאבי אנוש. המעבר מפלסאון לחינוך היה חד וטוב, אני אוהבת את העבודה, הצוותים נפלאים, הילדים והנערים נהדרים ויש הרבה סיפוק.
קורות חיים ארז: "בית ספר לא היה המקום שלי. לא אהבתי ללמוד. פיזיו מוטורי – בעייתי. קשב וריכוז – בעייתי. פעם שלחו ילדים כמוני למרים בנימיני ולפוזה. לא ידעו מה לעשות אתי. אף פעם לא עמדתי בקצב של הכיתה. המזל שלי היה שבכתב ז' הגיעה הימיה. והמוסד הזה הפך להיות הבית שלי. הייתי שם בוקר, צהריים וערב. בכתה י'נתמניתי למרכז ימיה צעיר. זה נתן לי עיסוק, עניין והמון ביטחון. באותו זמן גם גיליתי את הבנות, אז הכל התחיל להסתדר. בצבא שירתתי שלוש שנים במודיעין. רוב השירות בלבנון. הפעם הראשונה שחשתי פחד היתה כשיצאתי משם, כשעזבתי את לבנון. במשך חמישה עשר חודשים ניסו להרוג אותי וזה לא הפחיד אותי, רק כשיצאתי משם הבנתי איפה הייתי, באיזה סיטואציה הייתי נתון. שאר קורותיי צוינו במשך הראיון."
חלומות: שירה - 1 - מגשימים. 2 - אוסטרליה עם המשפחה. ארז – שירה ואני, פעם בשנה מסתכלים אחד על השני ואומרים: מה בסך הכל ביקשנו "בית קטן, שתי תרנגולות ועיזה", יש לנו הרבה ואת מה שאין לנו נגשים.
זכרון ילדות: שירה – אנגליה עם סבא וסבתא. סבא שלי היה גנן והוא המציא פרח על שמי. אני מצולמת אתו. ארז - אני זוכר מאוד טוב את הימים שאבא שלי עבד בפרדס, הייתי אז בגן וכל פעם שהתרחש אירוע יוצא דופן - משאית שקעה, טרקטור התהפך, הוא היה בא לקחת אותי לפרדס לראות את המחזה.
טראומה: ארז – לא יכול לדבר על טראומה. שנים התלוננתי שלא הייתה לי טראומה מכוננת בחיי. לפעמים זה מה שמעצב את חייך אבל ברור שעדיף ככה. שירה – לא טראומה. המוות של סבתא שלי מצד אמי מאוד השפיע עלי. היא הייתה דמות מאוד חשובה ומעצבת בחיי. לא הספקתי להיפרד ממנה. ביקרתי אותה ארבעה חודשים לפני מותה, אבל לא נפרדתי ממנה בלכתה.
על הקיבוץ: שירה – קיבוץ "ורי גוד". אני מקווה שאנשים יודעים להעריך את מה שיש לנו פה. זה גן עדן. בעיקר לנשים. יש המון אפשרויות לפתח קרירה לצד גידול ילדים. אני מברכת על ההחלטה שהחלטנו לחיות פה. יש כאן אנשים מדהימים. פגשתי אותם בפלסאון, בריכוז ועדת שיכון ואני פוגשת אותם עכשיו בחינוך המשלים. זה אחלה קיבוץ, אחלה חיים.
ארז – אין המצאה טובה יותר ממשפחה (סבתא וסבא) שגרה אתך בקיבוץ. יש מי שדואג לך להמון דברים. זה מוריד הרבה מהלחץ ומאפשר לקטע של הזוגיות להתפתח. אני יכול להגיד שאני אוהב את הקטע של היציאה מהקולקטיב וההתכנסות למשפחה, אמנם זה קשור בתרבות הצריכה שלא תמיד מוצאת חן בעיני, אבל בסופו של דבר זה מה שמאפשר את המשפחתיות.
סדר יום: שירה מעירה את הילדים ברבע לשבע עם שוקו. גור חוזר לישון, מוער שנית ונכנס למקלחת. אביב רואה "לוגי" ואז מתחיל הלחץ של להגיע לבית ספר בזמן. מגיעים לבית ספר בדיוק בצלצול. גור נמצא כמעט כל יום במועדון. שלוש פעמים משתתף באימון כדורגל. אביב כל יום במועדון משתתפת בהרבה חוגים: כדורגל, כדורסל, ג'גלינג, חרוזים, חליליות. זה מאפשר לשירה להישאר עד מאוחר בעבודה. ארז מגיע הביתה מאוחר. אוכלים ארוחת ערב מאוחר כשעל בסיס קבוע ובכיף אוכלים אתם עוד שניים שלושה ילדים חברים של הילדים. (לדוגמה, רועי שמיר בנם של עפרי ורענן שמיר בן בית בביתם של משפחת אריאל, פגשנו אותו בביקורנו והוא ביקש מהוריו שנבוא "לבקר" גם אותם. נקווה שזה יפעל.) מקלחת ברבע לתשע בערב. מתנהלים לאט והולכים לישון בתשע וחצי. כולם בסלון על סרונגים ומזרונים מול הטלביזיה. לא צופים בחדשות. אחרי שנרדמים בסלון עולים לחדרי השינה.
מדד האושר: אביב 10. גור – בין 8 ל 10 ארז – מאוד מאושר. "קם בבוקר ואומר שאני בר מזל, לא יכול למספר". שירה – "מאוד מאושרת. אחרי עשרים וחמש שנה ביחד, יש הרבה אהבה כבוד וחברות גדולה".
ראיינו וכתבו: דפני אסף ונעמה דותן
צילמה: נעמה דותן