*בדפדפן פיירפוקס יש להשתמש ב Alt + Shift והמספר
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, על מנת לחזור אחורה בין אלמנטים לחץ על מקשים - Shift + Tab
התגובה מעוררת מחשבה מסכים שמי שמתאמץ ותורם גם צריך להיות מתוגמל על כך. עברנו את השלב בו כולם מכירים את כולם ולכן גם הסולידריות אינה כפי שיתה. מה יגרום לאותם מובילים שמשקיעים יותר מאמץ, יותר זמן ויותר "כובד האחריות" להמשיך לשאת בנטל כלפי אלו שנהנים מהפירות מצד אחד ומתלוננים מצד שני. אך לא הצלחתי להבין את החלק האחרון של "קו השבר". האם תוכל לחדד?
)הדברים הבאים לא נכתבים כביקורת או התרסה אלא כחשיבה משלימה(. לאחרונה אנו מתעסקים בשיח הציבורי בשני נושאים שלכאורה שונים אך יש בהם בהחלט חוט מקשר: חלוקת מכוניות לאוכלוסייה מועדפת וכרטיסי הוצאות/ הכנסות. כולנו אנשים שונים אחד מהשני. יש כאלו שבאים לידי ביטוי וסיפוק במסגרת העבודה ועובדים ללא "גבולות" ) וזה ממש לא משנה אם במפעל, בקיבוץ או מחוץ לישוב( ויש שאצלם העבודה היא שעות לפי תקן ותו לא וחלקם נרתמים לעשיה לזולת ללא תמורה. בכל קהילה / חברה /ארגון יש את מי שמוביל /מושך קדימה / ומקדיש הרבה מזמנו הפרטי ויותר מהנורמה למען הצלחת העסק בכל מובן שהוא שמשרת את הכלל. להבנתי יש חשיבות רבה לשמור ולטפח את המובילים, אלו שחושבים קדימה ורואים איך אפשר לפרוץ קדימה וליצור עוד מחוללי הכנסה נוספים, שדואגים לנו, כחברה, להיות במקום גבוה ולהמשיך לצרוך את כל הטוב והיש שאנו משופעים ממנו. אך אנו צריכים גם לזכור שישנו "קו השבר", אותו שלב שאנו מאבדים בו את האיזון את האמון הכוונה למצב בו לא מופעלות מערכות הבלימה שאמורות לשאול )כיצד נקבע ועל בסיס מה?( ,לקבוע מדרג )קרטריונים?( ,מהו המנדט לנבחר אסיפה /מועצה
אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש של מעגן מיכאל לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
שדות חובה מסומנים ב*