האמנות והחיים כשרון הציור, היצירתיות והדמיון התגלו אצל ליאת מיד. היא התחילה לדבר מאוחר, בגיל שנתיים וחצי, אך גירים החזיקה כבר בגיל 7 חודשים. קיבלה את כל הלגיטימציה לזרום ולהתפתח בדרכה, לכן קנו לה את הניירות והצבעים הכי טובים, וגם לא עצרו אותה מלנסוע לירושלים ולהתהלך בה, כשרק שאריות גלילי הבד מהמתפרה על גופה... ליאת בנתה לה תמיד עולם משלה. בדלת אמותיה הרשתה לעצמה לפרוץ מסגרות ולתת ליצירתיות שלה ביטוי מלא. התלבושות שלה, החדר שלה היה ייחודי. התכשיטים שעיצבה בעצמה מאביזרים שונים וענדה אותם.
ליאת גדלה במשפחה שוחרת אמנות, כילדה תמיד בילתה עם סבתא בתערוכות ובמוזיאונים.
היא נמשכה לאמנויות רבות. אהבה מוסיקה, וגם ניגנה ורקדה. אהבה ספרים ואלבומים של אמנים. מאטיס, למשל, שימש לה השראה, וכן עשתה עבודות בהשראת אנדי וורהול.
למדה במגמת האמנות בבית הספר. בעבודת הגמר כתבה על שימוש ביצירות קלאסיות בעולם הפרסום והתמקדה ב"מונה ליזה". סגנון הציור מה שהיה מיוחד בציורים שלה מגיל צעיר מאוד שמילאה משטחים לגמרי, וגם – שהיתה מציירת מהמרכז כלפי חוץ, כמו מנדלה.
מאוחר יותר, ניתן היה למצוא בציור שלה שתי פנים- מצד אחד הרצון לתאר את המציאות, את הטבע באופן מדוייק, ומצד שני משהו בצבע שמקלקל את הדיוק. המקום בו ישנה התערבות או אינטרפרטציה אישית של רגש או דעה. אולי שם נמצא הרצון להעביר איזה מסר.
ליאת היתה ילדה של ניגודים. פרפקציוניסטית ומדוייקת מצד אחד. מצד שני הייתה בה סערת רגשות גדולה.
בציורים שלה רואים שהיה לה צורך בקווי מתאר, במסגרות.
היא היתה ביקורתית מאוד כלפי עצמה, לא הכל עמד בקנה המידה של האסתטיקה שלה. לכן עבודות רבות שלה הושלכו ונקרעו. תכניות "אני עוד אֵחָרֵת בהסטוריה." כך הצהירה ברצינות כשחשבה לעשות קריירה במקצועות העיצוב. ידעה שתגיע רחוק, ותעשה לה שם. התכוונה ללכת לויצ"ו חיפה, תיק העבודות היה מוכן, למעשה התקבלה כבר.
כשחלתה, החליטה לשנות כיוון וללמוד ביולוגיה.
"כמה רציתי ללכוד את השובבות הכל כך מיוחדת שלך, ברשת ההגיון שלי.
אוהבת אותך כל כך, בגלל המקוריות האחרת שלך,
בגלל הרעש הצבעוני הזה, שהוא כל כך ליאת.
חמודה שלי, הלכת,
והשארת אותי שחור לבן." מורן יהלום |