יהושוע איילון ז"ל

יהושע איילון - צלם

יהושע התחיל את הרומן שלו עם המצלמה כשהיה נער צעיר בן 10. מעיר הולדתו פרנקפורט רכב בטיולי אופניים חוצי ארצות ואיתו מצלמת לייקה קטנה. היא שירתה אותו בנאמנות, והתמונות הקטנות בשחור לבן מההכשרה ומהשנים הראשונות בארץ, בכפר גלעדי ובפרדס חנה מצטופפות באלבום.

הצורך לתעד היה קיים בו תמיד. אולי זה הרצון האנושי להנציח את הרגע, כדי שלא ילך לאיבוד. אולי זו המשיכה ליופי, ואולי היתה זו צורת הביטוי שלו. בצילום מצא את הדרך שלו ליצור דיאלוג עם המציאות שממול, להגיב למה שראה. לא רק להנציח את הטבע, את הנוף, את המשפחה ואת החברה, אלא בכל אלה גם להנציח את עצמו כמי שהיה שם, נוכח ושותף. משפחה צעירה, ילדים ונכדים, "אמבר", הגנה ומלחמה ומעגן מיכאל – נופים וחברים, שביקשו זאת ממנו.

מול נופים ואנשים – ניסה לתפוס את האימפקט שהמקום או הסיטואציה שידרו לו. לא חיפש את המיסטי או המטפורי. אחרי הכל, יהושע היה יקה, איש שאהב דיוק. לכן, צילם את מה שראה, וידע תמיד למצוא את היופי האצור במושא תמונותיו.

אין נושא או מוטיב חוזר בצילומיו, אם כי נראה שהטבע תופש מקום נרחב, בעיקר בטיולים המשותפים עם יהודית. ניתן לומר שהאווירה השלטת בצילומיו היא שלווה. ואכן, כזה היה האיש, שקט ומופנם. הוא חווה את החיים, ויחד עם זה גם ראה אותם דרך המצלמה. זו היתה בשבילו הרחבה לחיים.