 |
הם משלנו
משתתפים: שרון דישון (40). מורן בר-און (37). קורי (5). אלי (3).
הבית: חדש, מעוצב ויפהפה בשורה המזרחית של שכונת האנפה.
עברו לפני 4 חודשים משכונת הברבור.
מטרז': 135 מטר מרובע.
בקומה התחתונה: חדר משחקים ושירותים, סלון גדול ורחב ידיים שכולל גם את פינת
האוכל. הצבעים המובילים – אפור, לבן ועץ טבעי. הכל מעוצב עד לפרטים ואין שאריות
לא גמורות. מטבח טובל בלבן עם אי באמצע.
קומה שנייה: שני חדרי שינה ופינת כביסה.
יודעים איפה כל אחד הולך לישון, לא יודעים איפה ואיך כל אחד יקום.
|
  |
עבודה:
מורן – נגן טרומבון וגיטרה בס, ומפיק מוסיקלי. עצמאי. ניגן בעבר עם שלום חנוך, ארקדי
דוכין, נורית גלרון ויהורם גאון. בתוכניות טלוויזיה: לילה גוב, דן שילון המיתולוגית ולאחרונה
בכוכב נולד. מקליט כנגן סשן עם מיטב אמני ישראל. כיום מנגן עם דורי בן זאב עמיר בניון ,
להקת סלסה וואלאקט, והרכב פיוז'ן אפריקאי בשם קבקו. נמצא מעט בבית כי עובד 7/24.
כלומר ברציפות. לפעמים יש בונוס - יכול לקחת שבוע חופש ולהתנתק מהחיים. חי בחצי
השני של היום. מגדיר עצמו "עטלף מנגן".
שרון – "למדתי חינוך גופני, אבל לא יכולתי לסבול את זה. מהרגע שהגעתי לסמינר
הקיבוצים הבנתי שמורה אני לא. חינוך אני לא. גופני - מעניין ובא לי בקלות.
היום אני עובדת במועדון הורים. דורית (היימן) אספה אותי ומאז אני שם.
|
 |
משפחה מורחבת:
מורן – אמא אילנה, אבא מנדי, אחות אורטל נשואה לזיו ויש להם שתי בנות רומי (7)
ואורי (3). סבא וסבתא ריבקצ'ו ויוסף מאייר וסבא משה בראון זכרונום לברכה,
וסבתא הלן, שתיבדל לחיים ארוכים.
שרון – הורים: אלכס ז"ל ורותי דישון, הגיעו למעגן מיכאל מבית אורן, שניהם הקימו משפחה
בנישואים שניים. אחים: מצד אבא, ניר דישון, גר בדרום-אפריקה, נשוי לאסטרו ואבא
לדניאל. מצד אמא, עדי בריימן, גרה בארצות-הברית, נשואה לרוברט ואמא לדין (בן) ויובל
(בת). זיו נגרי, חי בארצות הברית. "אחים לנשק": גיתית, נשואה לאוליבר, אמא לליב, ניל
ויאן. נטע, נשוי לעדי ואבא לגילי. שניהם במעגן-מיכאל.
|
 |
|
|
בילויים: שניהם - נגמרו. בעיקר בגלל אורח החיים ההפוך שלנו, אבל אנחנו עובדים על זה.
תחביבים: מורן – אוהב אומנויות לחימה, מתאמן באייקידו אצל איתן בן-מאיר במעין צבי "זה
מאזן את האנרגיה המשוגעת שלי". שרון – משתתפת בקורס תפירה אצל אורלי ענבר
ונהנית נורא (יחד עם זה מבינה, שתופרת גדולה היא כבר לא תהייה. זה יותר מדי עבודה).
תחביבים נוספים: קוראת המון ורק ספרי שואה. קניות באינטרנט.
שפות: מורן- אנגלית כמעט ברמה של שפת אם. אידיש, ההורים דיברו בבית כדי שלא יבין
וכך למד את השפה על בוריה. יש קשר בין מוסיקה לקליטת שפות.
|
|
|
קורות חיים
שרון: גדלה בכיתת חופית. הלינה המשותפת היתה טובה לה. הבית היה קשה. אבא היה
חולה שנים ארוכות וזה כַלל את השנים הקריטיות של ההתבגרות והצמיחה. "אני תמיד
אומרת למורן שאני טעונת-טיפוח באיך שגדלתי". היה שלב שהיתה כל-כך לא מרוכזת
בלימודים שלקחו אותה למבחן יכולות. שם מצאו שהיכולות בסדר גמור אבל המצב בבית לא
נותן לה שקט.
בצבא היתה מד"סית בגדוד תותחנים ברמת הגולן "וזה היה סיוט. זה היה נורא מטלטל.
הייתי חדורת מוטיבציה, הגעתי לגדוד והדבר האחרון שעניין אתם זה לעשות מד"ס. מפני
שיש לי נטייה לזרום, הבנתי אותם ולא הפרעתי להם, אבל זה שהיה ממונה עלי לא הסכים
לי להיכנע להם ואני הייתי כל-כך תמימה, הייתי כל הזמן במצב של בין הפטיש לסדן". חזרתי
לקיבוץ, עשיתי שנת בית, יצאתי לטיול במזרח וכמעט לא נהניתי. אפשר להגיד שעד שלא
פגשתי את מורן לא ממש נהניתי משום דבר. הייתי חסרת ביטחון. כשפגשתי את מורן הייתי
בשלה מאוד לקשר וילדים. שאלתי אותו: "אתה מבטיח לא לעזוב אותי אף פעם?" והוא
אמר: "כן".
מורן: גדל בעכו עם המשפחה עד גיל 18 בילדות מאושרת. כדורגל כל יום שישי ואחלה
חומוס. לא הלך לימאות - אינדיבידואליסט. בגיל 15 התחיל עם הטרומבון ממש במקרה.
מנצח התזמורת של בית הספר אמר לאבא שלו: "הבן שלך נראה לי מספיק גדול לטרומבון".
כך הגיע למוסיקה ומשם המשיך לבד - אוטודידקט. בגיל 18 המשפחה עברה לנהרייה.
בצבא, שירת בתזמורת חיל-אוויר ומיד אחרי הצבא נסע להיזרק בניו יורק, שם התחיל לנגן
בגיטרה בס.
בתחילת התקופה בניו-יורק, התכלב, אך לאט, לאט, הכירו אותו כנַגן, והחיים הפכו להיות
טובים. כשניגן באירוע של להקה חסידית הבחין בגיטריסט מצוין שגם מדבר עברית והם
הפכו לשותפים. בסה"כ חי בניו-יורק 8 שנים, מגיל 22 עד גיל 30.
גיטריסט שמדבר עברית: הגיטריסט הזה היה זיו נגרי וכשמורן הגיע לבית שלו הוא ראה שם
תמונה של שרון וגיתית ושאל: "מי מהן פנויה?". שרון באה לבקר את זיו בניו-יורק, הם
נפגשו ו"מיד היה חיבור בינינו. ראיתי שהיא מכילה את הטירוף וההיפראקטיביות שלי
והבנתי שזאת אשתי".
וכששרון אמרה: "אתה מבטיח לא לעזוב אותי אף פעם, הייתי כבר בשל לחזור
לארץ, אבל רציתי עיר. הבנתי ששרוני יכולה רק בקיבוץ והלכתי עם זה". כבר שנים הוא פה
במעמד של תושב. בתשובה לשאלתי - הוא מהרהר בקליטה. "קשה למוסיקאי עצמאי
להיקלט פה. לקיבוץ אין כיום פתרונות אדמיניסטרטיביים כלכליים למצב הזה".
חתונה: לא עשו.
תפקידים בבית:
שרון עושה הכל. מורן זורק את הפח - מדי פעם. כשנמצא בבית. לעתים, מכין ארוחת ערב
ומקלח את הבנות.
|
 |
געגועים:
שרון – "לקיבוץ של פעם. אבל טוב לי. לא מתגעגעת לשום דבר".
מורן – "לא מתגעגע. לא אדם סנטימנטלי. טוב לי".
|
|
|
טראומה:
שרון -"בגשר חבלים בכיתה ז', בהופעה עצמה, לא תפסתי את החבל. עודד דבורי היה
המדריך שלנו ואחרי זה, במשך הרבה מאוד שנים, לא יכולתי להסתכל לו בעיניים. הרגשתי
שאכזבתי אותו. ראיתי את העצב בעיניים שלו. עד היום זה מציק לי".
מורן – "באמצע הופעת סולו עם תזמורת הטיילת של דוד קריבושה עף לי הסלייד (החלק
שזז) על השורה הראשונה בקהל וכולם, כולל אני, התפוצצו מצחוק,
אבל טראומה רצינית לא היתה לי.
|
 |
זיכרון ילדות:
שרון – "חגים של הקיבוץ כמו שבועות בשדה כשעוד לא היינו בַשפע של היום
והיה שם הכל. הביחד הזה של מקטן עד גדול, התחושה שהגדולים נתנו לנו הכל".
|
 |
חלומות:
שרון - "חולמת לנסוע כל המשפחה לספארי באפריקה" וגם: "שלא יישא עוד גוי אל גוי חרב".
מורן - אני בורכתי. אני מגשים את היעוד שלי עד הסוף. רוצה ללמוד חצוצרה וקלידים.
|
|
מדד האושר:
מורן – 9.
שרון – תלוי במינון ובתנודות. עכשיו עם הבית החדש יש עליה.
|
 |