|
שם חיבה: "דייב". הלבישו עליו את השם והוא הסתגל אליו. |
|
הבית: קריית החייל, שורה צפונית בלא קומותיים. חדר שינה, סלון וחדר אוכל באותו חדר שבו יש חלון מול חלון עם מעבר רוח ויש גם מאוורר תקרה ומזגן. בנוסף, שירותים ומטבחון קטן עם הגדלה למקרר. בחוץ מרפסת. על הקירות: גיטרה חשמלית (מקווה לחזור לנגן בה) וגיטרה קלאסית (חזר לנגן בה), גלשני גלישה וסקטבורד. |
|
|
|
עבודה:. עובד ברפת, נמצא בשנת בית לאחר שירות קבע. אחראי על ההאכלה של הפרות, לפעמים גם חולב. "יובל ארד שיכנע אותי לבוא לשם ובאמת מעולה לי שם, בואו גם". |
|
סדר יום: קם כל יום ב- 4.00 וחוזר הביתה ב- 21.00 מנסה להיות בהיפר, זה טוב לגלישה. הולך לישון ב- 22.00. מנסה לישון בצהריים. הולך להורים פעמיים שלוש בשבוע ואוכל אצלם ארוחת ערב ביום שישי. בסה"כ, השבוע מאוד עמוס. |
|
תחביבים: מדיטציה. יוגה – משתתף בחוג ועושה תרגילים בבית. גלישה – למעשה זה לא תחביב זו דרך חיים, עוסק בזה כבר הרבה שנים. משקיע המון זמן וכסף. ברגע שיש גלים הולך לגלוש. גם גלישת רוח וגם גלישת רפרוף – skim bord, שזה על הגלים שקרובים לחוף. גלישת רפרוף נפוצה יותר במקומות שונים בחו"ל ששם יש כמות גדולה יותר של גלי חוף. "אני חיפשתי את גל החוף המושלם בניו-יורק, בסרילנקה ובקנרים. התחלתי לגלוש בגיל 14 ואת את גלישות הרפרוף הראשונות עשיתי על שולחנות של ועדת תרבות. מאז התפתחתי בציוד ובביצועים." |
|
חבֶרה: ענבל. ביחד כבר כמעט שנתיים. הכירו במסיבה במועדון. יצא עם חבר'ה מהפלוגה (בצבא). ראה אותה והתרשם. וכשפת המשרתים בחיל הים: "הטיל חכה, והדייג היה מוצלח". |
|
קורות חיים: "נולדתי בשנת 86 בבי"ח רמב"ם. בן רביעי ואחרון לדנה ורוני גל. כשהייתי בן שנה הורי עברו לארצות הברית. גרנו שם בכמה מקומות. 'סן פרנסיסקו', 'איוֹוַה' – שם חיינו ב'פרפילד' שזו עיירת מדיטציה רוחנית כזאת שתקועה בין שדות תירס בהם אפשר ללכת לאיבוד למשך שנים. כשהייתי בן 3 חזרנו לארץ ועברנו לגור בקיבוץ 'יחד' בגליל התחתון ואז באנו למעגן מיכאל, אני נכנסתי לגן ד'. גדלתי בכתת תמירון. עברתי וסיימתי את בית ספר חוף כרמל. בחרתי במגמות ימאות וגיאוגרפיה. הימאות עניינה אותי ולמדתי טוב. את הגיאוגרפיה לקחתי כברירת מחדל וזה שיעמם אותי מוות. את השאר המקצועות, להפתעתי הרבה, עברתי טוב במבחני הבגרות. במתמטיקה קיבלתי ציון גבוה בזכות סבא בוריס שישב אתי ולימד אותי. בדיעבד, אני מצטער שלא למדתי במגמה שהייתי נהנה ממנה כמו קולנוע או תיאטרון. צריך ליהנות ולהשקיע בהנאה. הרבה שנים, עד צבא וגם אחרי הצבא עשיתי רק מה שצריך. הרגשתי שאני יותר מדי מוותר וזה היה משא כבד. יותר מאוחר הבנתי שיש דברים שאני יכול לעשות ולקחת בשבילי. דברים שיכולים לתרום לי ואני יכול להסתגל אליהם, לא הכל חייב לבוא מתוך ה"צריך" הזה. |
|
|
|
הצבא: בגלל אהבת הים היה לי ברור שאלך לחיל הים. לא ראיתי את עצמי בשום אופן חיל בחי"ר. שירתּי על דבורות (דבורה היא כלי שיט קרבי למלחמה ולהגנה) הייתי ימאי, דאגתי לספינה, לנשק ולתחזוקה השוטפת. על הספינות יש תחלופה מטורפת של אנשים וקשה להגיד שיצאתי עם חברים ממש טובים. זה היה סוג של לימוד. למדתי להסתגל ולהסתפק במה שיש. בסופו של דבר שירתי שלוש שנים בסדיר ושלושה חודשים בקבע. שלושת החודשים של הקבע היו די כיפים. זה היה אחרי המלחמה, עשינו סגר ימי על לבנון באמצע הים בין ישראל לקפריסין, כל היום רגל על רגל והמשכורת דופקת. אני לקראת סיום שנת הבית ומתכנן להמשיך לשנה+שנה עם איזו גיחה קצרה לחו"ל, בזמן הזה, לגשת לתחרויות גלישה בארץ." |
|
| |
|
|
|
זכרון ילדות: 1 - "כשהייתי בן חמש, הייתי מפליג עם האחים הגדולים שלי על 'אופטימיסטים' (סוג של סירות מפרש) והיינו חותכים את הרשתות שהדייגים שהם היו זורקים מסביב לאי כי הן היו מפריעות לנו להפליג, הרשתות היו טובעות. 2 – באותו גיל בערך, קנו לי רולר בליידס, זאת היתה הכניסה הראשונה שלי לספורט האקסטרים ממנו לא יצאתי עד היום." |
|
טראומה: "הייתי מפליג עם האחים גם בבריכת הדגים של הימיה. הייתי ילד קטן ונוצרה סיטואציה שנשארתי לבד באמצע הבריכה, במשך 40 דקות על סירה מול הרוח, בלי יכולת לעשות שום דבר, פחדתי ובכיתי נורא. מאז, עד גיל שתים עשרה ניתקתי קשר עם הים, שבע שנים לא התקרבתי לים. בזכות אלון קפלן התחלתי להפליג, רצה הגורל הציני ודווקא ביום שקפלן העלה אותי על סירה, טבע מישהו בחוף שלנו, אבל מאז כבר לא נפרדתי. התאהבתי במים, בחוף ובחבורה." |
|
|
|
חלומות: "חלום של גולש. לגלוש בשביל תעסוקה. שישלמו לי בשביל לגלוש על גלים מושלמים. יש סביב זה תעשיה שלמה של תחרויות, פרסום מוצרים, ייצור גלשנים ועזרים, ביגוד ואפנת גולשים. שוק שלם שמפרנס הרבה מאוד אנשים בעולם. כל המסביב הזה לא מעניין אותי אלא רק הגלישה עצמה, אבל המסביב יכול אולי לתת לי אפשרות להגשים את החלום." |
|
שפות: יש לי שתי שפות אם ש אנגלית ועברית. באנגלית עשיתי 5 יחידות בבגרות. |
|
משפחה: " בזמן האחרון גיליתי והתקשרתי למשפחה המורחבת שלי. סבא שלי מכיר לי את אחותו ובעלה. זה עולם חדש שלא הכרתי ולא הייתי מודע לו עד עכשיו. בצבא היה 'קאט'. הייתי רחוק מהכל, עכשיו הקשרים מתהדקים. מעניין אותי ואני דוחף להכיר את המשפחה." |
|
געגועים: "לכל מה שעברתי. דברים שאתה לא מודע להם כשאתה עובר אותם. בבית ספר למשל, אתה כל הזמן לומד. לא שם לב לכל מיני דברים שעוברים בדרך, לידך, בין השורות, ואז אתה מתגעגע אליהם כי הפסדת אותם. אנחנו לא מודעים לכמה חופש יש לנו. צריך לעצור את העולם, ליהנות ממה שיש. בצבא כבר הייתי קצת יותר חכם, רציתי להבין כל דבר. עצרתי ולמדתי והייתי 'ספצ' בהכל." |
|
על הקיבוץ: "אני עדיין בהתאקלמות. הסתדר לי טוב עם העבודה. בהתחלה היה לי קשה כי עבדתי 13 שעות ביום, עכשיו קצת 'נרגעתי'". |
|
|
|
מוטו חדש בחיים: "באופן כללי אני חושב שצריך ללמוד לא לפחד לנסות להכיר כמה שיותר אנשים. אנשים הם כמו ספרים ואפשר ללמוד המון משיחה, אפילו אקראית, עם מישהו. לא מזמן ישבתי באוטובוס והתחלתי לדבר עם הנוסע שישב לידי. הוא אמר לי שאני דומה לדוד המלך. מי שמתבייש מתבייש, אבל אפשר ללמוד ולהרוויח המון משיחות עם אנשים– תנסו - זה שווה. אני התחלתי את זה בערך מסוף י"ב. המוטו שלי בקשר לגלישה: אם יש גלים תגלוש. אם אין גלים תגלוש רוח, אם אין רוח תשב לנוח." |
|
מדד האושר: " 10. יש לי עוד הרבה זמן. בדיוק אתמול אמרו ליובל ארד שיש לו עוד המון זמן וחשבתי לעצמי, בואנ'ה לי יש עוד יותר זמן ממנו, איזה כיף לי! הייתי רוצה להודות לנפטון על כך שהוא מספק תעסוקה בחיים." |
כתבו וערכו דפני אסף ונעמה דותן
צילום: נעמה דותן |