שמיים שרופים דרך שלוש זוויות

כתבתו של שייקה אדר
צילומים: אור קלפר, מושיקו עמית, שייקה אדר



בבוקר יום שלישי עשינו את הדרך הקצרה לבית אורן לטובת צילומי השלמה לכתבה עתידית, מושיקו, אור ואני.
השמש ריצדה בעדינות על גבי השמשה הקדמית של האוטו ואנחנו שקענו לתוך סמול-טוק קליל של בוקר כשברקע שדרנית גלגל"צית טיפוסית ומוסיקה עברית. ממזרח הביט אלינו הכרמל הכל כך מוכר לנו ואנחנו השבנו לו מבט, נהנים להביט בירוק על רקע השמים הכחולים...
  
הירוק שנשאר מהכרמל

נכון, ידענו שעוד רגע קט נפנה ימינה ונעלה לכיוון בית אורן ונחזה במה שהיה פעם אחד מהאזורים היפים של הכרמל ורק לפני חודש הכתה בו השריפה הגדולה, אבל כנראה שלא היינו בעצם מוכנים להלם ולזעזוע הרגשי שחיכה לנו מעבר לוואדי.
מיד לאחר הפניה ראינו את צלע ההר השרוף הפונה לכיוון דרום, משהו השתנה פתאום באווירה שהייתה ברכב, כאילו עברנו לעולם אחר כאשר מימיננו ההר ירוק כולו ומשמאל חורבן שחור ושיחים שרופים דוממים. המשכנו לטפס מעלה ובערך באמצע העלייה עצרנו ויצאנו החוצה לצלם.
כנראה ששלושתנו ניסינו להתגונן מיד מן המראות הקשים של הטבע השרוף דרך המצלמות אולם אי אפשר היה לעמוד איתן אל מול החורבן, הצבעים השחורים והריח העז שעדיין עמד באוויר,ריח השריפה, ריח של סוף...

 
מתגוננים מאחורי המצלמות

חזרנו שוב לרכב והמשכנו בנסיעה למעלה לכיוון בית אורן. הרכב טיפס לאט במעלה ההר ואנחנו שקענו איש איש במחשבותיו, המומים וכואבים.
במחצית ההר נדהמנו לראות לפתע צוות הפקה תל אביבי שמצלם דוגמניות שבריריות בתוך היער השרוף והשחור, היה זה מראה אפוקליפטי ולא מתאים, רכבים מבית אורן חלפו לידם בדרכם מטה והכאב שלהם ניכר בפניהם אל מול הניצול הציני וחוסר ההתחשבות של צוות ההפקה שעשה ללעג את היער שלהם השרוף...
גם אנחנו הרגשנו באי נוחות לאור הנסיבות הללו והמשכנו מעלה בהר.


הפקת האופנה בעליה לבית אורן

עם העלייה למעלה בהר התבררו לנו עוצמות ההרס והכאב של היער השרוף- אלפי עצים חסונים וכבירים עומדים חסרי עלים, שבורים, שחורים, מפוחמים ועצובים ומביטים בצער על החלקים הירוקים שנותרו מן הצד השני של היער שלא נישרף, ואז הגענו אל מקום האסון בו נשרפו למוות הצוערים של שירות בתי הסוהר ובין רגע הפכו השמים הכחולים לסגריריים, ועננים כבדים ואפורים מילאו אותם.
יצאנו מן הרכב ושם נתקלנו באדם חרדי שמנסה להדליק נר נשמה באנדרטה המאולתרת לנספים באסון ובאב וילדיו הישובים על חומה בדרך ומביטים למעלה אל הבתים השרופים של בית אורן... אווירה כאובה וכבדה, מקום שחור, קשה ועצוב ובו אולי תמצית הישראליות המיוחדת והשונה - פרחים נבולים זכר אזכרה למתים  ותום ילדים, דור המשך בארץ קשה חזקה וגם עצובה.
  




נכנסו חזרה לרכב ועלינו לבית אורן שם נתקלנו שוב במראות הקשים של טבע מדהים שאבד ובתים שרופים כליל...

 





ואז מתוך הרגע השחור, הדומם, הסופי, צילם מושיקו תמונה אחת שונה- תמונה של נרקיסים מלבלבים ופורחים בתוך היער השרוף העצוב הזה.
החיים מתחדשים כנראה למרות הכול...