מה תפקיד המסכות :לשנות זהות, ולהטעות. מסכות גם מסך שתפקידו להגן- מסכות מגן- של רתכים למשל, או של אבירים.
מסכות שימשו בפולחן בשבטים, או תרבויות קדומות, או במקומות שממשיכים מסורות עתיקות.
במסכה קיימת תבנית /ארכיטיפ מאוד יסודי (ראשוני) של כולנו: פנים הם : עיניים, אף, פה :
תינוק ברגע שפוקח עיניו מזהה ציור של תבנית זו.
אנו בדור המסכים: רואים, ולומדים וחיים הרבה מקורה דרך המסך: לא מהמציאות, אלא
מיד שניה, מצילום, שאינו יכול להעביר את התחושות, ריחות, ועוד...לכן גם התרבות
והעולם הופך למרוחק, ואנו זקוקים למסכות כדי להיחשף, ולהיפגש עם הסביבה: להיות
מוגנים , לשנות זהות, להטעות, ולהסוות. המסכות היום הן איפור, זקן, לבוש, משקפי
שמש וכד', דימוי שמשפיע על יחס הסביבה אל כל אחד מאתנו.
התחלתי ליצור מסכות מצוירות על קליפות דקל דמוי קוקוס לפני כעשור, כאשר למדתי
בקבוצה עם האמן איתמר סיאני, למדנו לצייר בצבעי טמפרה: פיגמנט מעורב בחלמון,
בדרך נתקלתי בקליפת הדקל, עם צורת פנים ואף, ציירתי מסכות רבות ושונות, בצבעים
שונים, ועם אנשים שונים מטף (ילדי גן, ובית ספר יסודי) ועד זקן בבית כרמל, עם ילדי
חינוך מיוחד, איתם אני עובדת כיום , ועם בוגרים עם פיגור, איתם התנסיתי בעבר,
ראיתי שהמסכה היא אפשרות נהדרת לביטוי, ומאפשרת מלבד ההנאה שבעשיה, חיבור
למקום ראשוני,להיות ביצירה קלילה, שלא צריך להיות אמן בשביל לבצע אותה. וקבלתי
המון תגובות של הנאה ורצון לחוות יצירה כזו שוב.
היו רבים שאימצו את הרעיון, שמחתי על כך, שבבית ספר מעגנים , ובמקומות רבים
נוספים עושים מסכות כאלו- שהן מסכות "כאילו" : אין בהן חורים לעיניים ואינן שימושיות,
אך מייצגות פנים : פנים רבות, שאני משתדלת שיחייכו: כפי שאנו, לפעמים מחייכים גם אם
לא שמחים, מקבלים חיוך בחזרה, ומרגישים יותר טוב. |