נכתב לקראת ערב יום השואה בקיבוצנו, שיתמקד השנה ביהדות צרפת והולנד.
בחודש אפריל, 1940, פתח היטלר בהתקפה גרמנית על ארצות צפון אירופה, דנמרק ונורווגיה, כחודש לאחר מכן כבר היו בלגיה והולנד כבושות ובקיץ 1940 הייתה גם צרפת, שנחשבה למעצמה האירופית החזקה ביותר, מובסת ומחולקת לשניים. |
צרפת - מדיניות אנטי יהודית
בקיץ 1940, ערב הכיבוש הנאצי חיו בצרפת כ- 350,000 יהודים, למעלה ממחציתם זרים – כלומר חסרי אזרחות צרפתית. יהודים "זרים" אלה היו ברובם פליטים מארצות שהיו זה מכבר תחת שלטון נאצי: אזור הרייך המורחב (גרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה), מדינות מזרח אירופה וגם מדינות הבלקן כגון יוון ובולגריה.
היהודים חסרי האזרחות עסקו בעיקר במלאכה ובמסחר זעיר וקצתם השתייכו לזרמים הפוליטיים היהודיים שפעלו בצרפת בשנים אלה.
הרובד הוותיק של יהודי צרפת היה מושרש בארצו מבחינה חברתית ותרבותית, התרכז ברובו בערים הגדולות והיה בעל צביון בורגני.
אחד הגורמים החשובים שייחדו את צרפת, הן מבחינת מצבה הפוליטי והן מבחינת גורלם של היהודים בה, היה מעמדה המורכב של המדינה מול השלטונות הנאציים.
צרפת חולקה לשני חלקים: האזור הכבוש, כולל פריס, שהיה נתון לשלטון גרמני מלא, ו"האזור החופשי" תחת משטר וישי, שנשלט בידי כוחות הימין הלאומני.
יהודי צרפת תחת הכיבוש
עם פתיחת המתקפה הגרמנית על צרפת, חשו יהודים רבים בסכנה המידית המאיימת על ביטחונם ורבים מהם נמלטו לאזור הלא כבוש בדרום. יותר מ – 100,000 יהודים עזבו את בתיהם בתקופה זו והפכו לפליטים. בין הבורחים היו רבים ממנהיגי הקהילה היהודית בצרפת וכך נותרה הקהילה היהודית ללא מנהיגות מנוסה.
לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין צרפת לגרמניה קראו מנהיגי משטר וישי לאזרחים הצרפתיים לשוב לבתיהם וכ - 30,000 יהודים נענו לקריאה זו. כ - 30,000 אחרים הצליחו לחצות את גבולותיה הדרומיים של צרפת בחפשם ארץ מקלט.
בסתיו 1940, כאשר החיים בצרפת החלו לחזור לסדרם והצרפתיים חיפשו דרכים להמשיך את חייהם תחת השלטון הגרמני ומשטר וישי, החלה גם התארגנות מחודשת של החיים היהודיים.
עוד לפני שמשטר וישי פרסם את "תקנון היהודים" הקימו מנהיגי היהודים המזרח אירופיים ועד מחתרתי בפריס, שכונה אֶמֶלו ומטרתו הייתה לארגן פעולות סעד בקהילה.
במרס 1942 החל הגירוש של היהודים מצרפת. הציבור היהודי, שעד שלב זה נקט על פי רוב במדיניות של "המתנה זעירה", הזדעזע. רבים החלו לחפש מקומות מסתור. אלפים מצאו מסתור בכפרים ובערי השדה, בסיועם של תושבים מקומיים ואילו אחרים ניסו לחצות את הגבול ולעבור לשוויץ. בקיץ 1942 שולחו יותר מ - 27,000 יהודים להשמדה לאחר שנתפסו על ידי הנאצים.
ממשלת וישי שיתפה פעולה וסייעה במידה רבה לאקציות ולמדיניות הגרמנית. שיתוף הפעולה הבולט של משטר וישי ותלותו הרבה בגרמנים הגבירו את נטיית המרי בקרב היהודים.
בנובמבר 1942 חלה הרעה במצבם של יהודי צרפת, כאשר הגרמנים השתלטו גם על דרום המדינה והחלו במצודים נרחבים אחר היהודים.
בסוף המלחמה נותרה הקהילה היהודית בצרפת מדולדלת ופצועה. כ – 77,000 יהודים נספו, כ – 20% מיהודי צרפת לפני השואה.
|
הולנד
הקהילה היהודית בהולנד הייתה בין חלוצות המודרניזציה בקרב יהודי אירופה. בעת כיבושה של הולנד בידי הנאצים במאי 1940 חיו בה 140,000 יהודים מתוך כ – 9 מיליון (1.5%). יהודים אלה נהנו משוויון זכויות שהוענק להם בשלב מוקדם מאוד, עוד בשנת 1796.
הגדולה והחשובה בקהילות היהודיות בהולנד הייתה הקהילה של אמסטרדם, שבה חיו כ – 75,000 יהודים, 53% מיהודי המדינה.
עם עלית היטלר לשלטון בגרמניה, החלו יהודים גרמנים רבים להגר להולנד. עם גבור זרם הפליטים הלכה מדיניות הממשלה והתקשחה בנוגע לקליטתם בהולנד והחלו להופיע בה גילויי אנטישמיות, שקודם לכן לא היו ידועים בה כלל.
בלילה שבין 9 ל- 10 במאי 1940 פלשו הגרמנים להולנד. ב - 14 באותו חודש נאלץ הצבא ההולנדי להיכנע, יהודים רבים נתקפו בהלה, רבים ניסו לברוח לבריטניה או לדרום היבשת ועשרות יהודים התאבדו מחשש לרדיפות המצפות להם מידי הגרמנים.
הונהג בהולנד ממשל אזרחי, שבראשו עמד הס"ס ובצידו המשיך להתקיים גם ממשל אזרחי הולנדי.
באוגוסט 1946 החלו לדלוף ידיעות על תוכניות גרמניות להתחיל ביישומה של מדיניות אנטי יהודית בהולנד. בספטמבר נאסרה הופעתם של עיתונים יהודים, ויהודים סולקו מעבודתם בשרות המדינה.
בתגובה למדיניות האנטי יהודית ההולכת ומסלימה הוקמה בדצמבר 1940 "הוועדה היהודית המתאמת", בהשתתפות כל הארגונים היהודים הגדולים. מטרתה הייתה לסייע ליהודים שנפגעו מהגזרות הכלכליות, לספק הדרכה פוליטית לקהילה היהודית ולארגן פעילות תרבותית.
לאחר השתלטות הגרמנים על הולנד, קיוו פעילי המפלגה הנאציונאל סוציאליסטית ההולנדית שהגרמנים ימסרו לידיהם את השלטון ויאפשרו להם "לטהר" את הולנד מגורמים זרים ובפרט מיהודים. כאשר הדבר לא קרה, התאכזבו הנאצים ההולנדים ואירגנו הפגנות והתפרעויות אנטי יהודיות.
בתחילת שנת 1941 חסמו הגרמנים את הרובע היהודי, זימנו אליהם את מנהיגי הקהילה, ותבעו מהם שיקימו מועצה יהודית (יודסה ראט), ואכן המועצה הוקמה תוך יום וקיימה את ישיבתה הראשונה ב – 13 בפברואר.
עתה החלו הגרמנים ביישום מקיף יותר של המדיניות האנטי יהודית. המטרה הראשונה הייתה להפריד את היהודים מכלל האוכלוסייה. במהלך חודש פברואר נמשכו התקריות האלימות ויהודים רבים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז בבוכנוואלד ומאוטהאוזן.
בקיץ 1941 נאסר על היהודים לבקר במוסדות ציבוריים כגון פארקים ומקומות רחצה, ואפילו להשתמש בתחבורה הציבורית. באוגוסט הורחקו כל התלמידים מבתי הספר ובהדרגה הורחקו היהודים מכל חיי החברה והכלכלה בהולנד.
|
פעילות היודסה ראט
הגזרות האנטי יהודיות והמצוקה הכלכלית והנפשית שאליה נקלעו יהודי הולנד הביאו להרחבה של ממש בפעילות היודסה ראט. ב – 25 באוקטובר 1941 החליטו הנאצים לרכז את הטיפול ביהודים ומינו את היודסה ראט על יהודי הולנד כולה. היודסה ראט הפך לגוף גדול שטיפל בכל תחומי החיים של יהודי הולנד. לאחר שילדים יהודים הורחקו מבתי הספר, נאלץ היודסה ראט להקים רשת חינוך גדולה לילדים יהודים: קרן מיוחדת מימנה פעילויות תרבות כולל תזמורת סימפונית, אופרה ותיאטרון, ופעילויות ספורט. גם אספקת המזון ליהודים הייתה בתחום אחריותו של היודסה ראט.
בסוף 1941 החלו הגרמנים להתארגן לקראת גירוש היהודים מהולנד והגירוש עצמו החל ביוני 1942. יהודים רבים שלא נענו לדרישה להתייצב לגירושים, החלו לחפש מקומות מסתור. מספר המסתתרים הלך וגדל במהלך שנת 1943. תחילה הסתמכו היהודים המסתתרים על קשרים אישיים עם לא יהודים. במרוצת הזמן קמו קבוצות וארגונים שעסקו במציאת מקומות מסתור ליהודים וללא יהודים.
מעריכים שבמהלך שנות הכיבוש הסתתרו כ – 25,000 מיהודי הולנד וכשליש מהם נפלו בידי הנאצים.
עד שחרורה של הולנד, רצחו הנאצים כ – 77% מכלל יהודי המדינה.
כיום, האמירה הנפוצה כאילו ההולנדים דאגו, הסתירו והצילו יהודים יותר מעמי אירופה אחרים עומדת בסימן שאלה ובספק על ידי היסטוריונים חוקרי שואת יהודי אירופה.
רמי אלוני
ביבליוגרפיה: פרופ' ישראל גוטמן / שואה וזיכרון / מרכז זלמן שזר / ירושלים |