• צור קשר

 

 

לפי שהמלים גסות
וגם חסרות-ישע
והן אומרות שחור לבן
ואינן עומדות בפני התמורה,
לא נותר לנו אלא
לשים גוף אל גוף כאמיר אל אמיר,
או כענף אל ענף
או כשרש עם שרש, בלי דיבר,
ואף בזאת אין די.


טוביה ריבנר
 
        

 

עשר הארות על מה שבין העץ והאדם

שיחה עם נדב כהן, איש האדמה והרוח, לרגל ט"ו בשבט

1. על שום מה ממוקם חג האילנות בזמן זה של השנה?

באמצע חודש שבט נותן הירח המלא את האות לתחילת האביב. העצים מתעוררים

משנת החורף ומתחילים לקבל וליהנות ממי הגשמים של השנה החדשה וקמים

לקראת צמיחה מחודשת. כך גם האדם. בחורף הוא במצב של התכנסות, מעין

תרדמה, ועם בוא האביב, העשייה והיצירה שבפנים מתעוררים לחיים.

במקביל, פרשת השבוע "בשלח" מתארת את קריעת ים סוף". זהו השלב בו

מסתיימת תקופת העבדות במצרים, המשולה למלכות האגו, והעם יוצא למדבר, בו

הוא נפתח לקבל מהבורא. אמונתו תשתרש, תזרום בו, תתבסס, תתרחב ותשא

פרי בהגיעו לארץ כנען.




2. ט"ו בשבט הוא יום חג, שבו האדם מביע הודיה לבריאה ולטבע. יום בו מתחזקת

ההכרה, שהאנושות היא חלק מהמכלול, ואין לה מעמד של שליטה.

זהו יום בו אנו נושאים תפילה, שתהיה לכל אחד מאיתנו צמיחה פנימית טובה

ושופעת, וכפי שלעץ יש אמיר נאה וגאה, שלנו תהיה אמירה בעולם הזה.



3. בכל מקום אליו הגעתי במהלך חיי, נטעתי עץ. עוד לפני שהתחברתי לאנשים

בקיבוץ, היה לי חשוב להתחבר לאדמה. תחושת השייכות וההיקלטות התחילה

בנטיעה.

כשבני ישראל הולכים במדבר, הם מצווים "וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ".

משום שזהו מעשה ראשון של חיבור ואחיזה, יש בו כוונה להטמעה, להתמדה

וללקיחת אחריות, במחשבה קדימה על הדורות הבאים.


4. לאדם יש מה ללמוד מהמנגנון הפנימי של העצים:

אם הוא רק נותן מעצמו, הוא מתייבש. אם הוא רק מקבל – יירקב. המנגנון הפועם

בו דומה להלוואה לטווח ארוך למטרות רווח ציבוריות. לעץ יש מערכת שרשים

נצלנית, אגואיסטית, השואבת כוחותיה מן האדמה, מזרימה ומתרגמת אותם

לפיתוח אמצעי הקיום של העץ ולקיומם של שותפים אחרים בסביבה האקולוגית

שלו: ציפורים, אנשים וכיו"ב. תכליתו הוא להיטיב.


5. עץ מעורר בי המון כבוד. תהליך ההתחדשות, הצמיחה שלו – מופלא בעיניי.

אני נפעם מהזיכרון רב השנים שהוא אוצר בתוכו. מכוח ההישרדות שלו. עומד שם

נטוע במקומות שאנחנו היינו כבר מזמן בורחים מהם.

למדתי, שעץ לא משקר. אם רע לו – הוא "אומר" זאת בענפיו, בעלוותו ובפירותיו,

ואם הוא מלבלב ומצמיח, סימן שטוב לו.

6. עצי החורש הים תיכוני מעוררים בי התפעלות, ריגוש והודיה.

האלון, האלה, הקטלב, המיש, החרוב – עצים שאינם שופעי פריחה ופרי, זו צורת

העלוה המצלה והמצילה, אפשר לחסות בצילם בשמש הקופחת. יש בהם חכמה

אחרת.

לצערי אלה עצים שזקוקים לאקלים יבש. במעגן מיכאל קשה להם להתמודד עם

הלחות, לעומת זאת התנאים במעלה זכרון יעקב מתאימים להם הרבה יותר.

7. אני בא מקיבוץ רביבים שבנגב. אולי משום שזהו יישוב מדברי, נשארו בו

מרחבים פתוחים, המבטאים רצון לחבר בין בית לבית, משפחה למשפחה.

מעגן מיכאל דומה לבית שרבים בו הקירות הפנימיים, היוצרים הפרדה ותיחום, רוב

הבתים והשכונות סגורות וחסומות בשיחים וזה יוצר תחושה קלסטרופובית, הפוכה

משיתוף וחיבור.


 
8. הסיפור הראשון בתורה אחרי בריאת העולם קשור בשני עצים. סיפור גן עדן הוא

מופלא ומורכב, שבא ללמד, בין היתר, על ההבדל שבין "אני" ל"קיומי".

אני – הוא הגנן וקיומי – הוא העץ. תפקיד ה"אני" בחיים הוא לשמור ולשרת את

קיומי.

להמחשת הרעיון המופשט, דומה הדבר לתפקיד המנהיג. המנהיג כמוהו כגנן,

שמשימתו להתמסר לשירות העץ – העם. את האגו שלו עליו לרתום לשירות העם.

מנהיגים רבים מתבלבלים, כפי שהתבלבלו אדם וחוה, וכפי שניסח מלך צרפת

"המדינה זה אני".

9. מתי נוכל לחיות איש תחת גפנו ותחת תאנתו גם במישור הלאומי וגם בקהילתנו

הקטנה?

כשנשים את האגו שלנו תחת המחוייבות האישית כלפי הקיום (היקום, הסביבה,

המקום, הזולת, מהלך החיים ואיכותם) – אזי נסכין לחיות בענוה. כשנרצה יותר מכל

להיטיב עם קיומנו ועם קיומו של הזולת, ונחדל להאמין שאנחנו טובים יותר או

צודקים יותר ושמגיע לנו יותר מלאחר, אז נתקדם בצעד משמעותי לחיי שלום.

10. בעץ מתגלים כאב וכמיהה, כמו בנפש האדם, אך בניגוד אלינו אין הוא מתחשבן,

נוקם ונוטר ואין לו ספקות ורגשי אשמה האוכלים בו מבפנים.

העץ תמיד בהסכמה לקבל. גם אם תשוב ותשקה אותו אחרי הזנחה ונטישה, ישמח

להרוות צמאונו, ולא ישאל: איפה היית, עכשיו באים?!

המקום של הכאב והכמיהה הוא מקום של אמת טהורה ותמימה. ללא משוא פנים,

הטחה וציניות.

כשאדם מתחבר בתוכו אל האמת הזו, יכולה להתקיים בו הזרימה הפתוחה של

נתינה וקבלה, של למידה, עיצוב והשפעה, של אהבה וחסד.

אורית רון שלח

ט"ו בשבט תשס"ג


צלמים: חגי נתיב, איל אלקלעי, חנה גילברט ואדוה פרום

 

 

 

 

 

סה"כ 1 תגובות לכתבה זו

1.

מחכים ומקסים, אהובתי שלי.

Moshe, 24/01/2013
   להציג שם

אין לשלוח תגובות המפרות את תנאי השימוש של מעגן מיכאל לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

שדות חובה מסומנים ב*