הלוחם שלנו
רס"ן דור וקסלר (27), הבן של גל והילה והנכד של אלי וביבי מואתי, מפקד מחזור הכשרה של חטיבת הקומנדו. באותה שבת שחורה של ה-7 באוקטובר, הוביל דור את הכוח הראשון שנכנס לקיבוץ נירים שורץ המחבלים. ציפור קטנה לחשה לנו שהוא מגיע לרענון קצר בבית, אבל את הראיון אנחנו מבצעים טלפונית, כשדור כבר בדרכו חזרה לשטח.
לפני כחודשיים הוא סיים תפקיד של מ"פ ביחידת אגוז והתמנה לפקד על מחזור הכשרה של חטיבת הקומנדו, כאשר תחתיו שלוש פלגות לוחמים מיחידות אגוז, מגלן ודודבן, סה"כ 240 חיילים.
דור מספר: "בשבת לפני כמעט שלושה שבועות סגרנו שבת במתקן אדם, לפני אימון גדול שתכננו לעשות, ואז הבנו שיש בלאגן. ישר הוצאנו שיירת רכבים קלים, ג'יפים לא ממוגנים, לדרום. נסענו בלי ממש לדעת לאן". בצאלים קיבל דור דיווח על מחבלים בקיבוץ רעים, והשיירה המשיכה לשם. "ברעים חילצנו, יחד עם כוחות גדולים, פצועים של סיירת מטכ"ל. העסק לא היה בשליטה אבל הגיעו מספיק כוחות של צה"ל. לאחר פינוי הפצועים דיווחו לנו על מחבלים בנירים ותינוק שעוד רגע עולה בלהבות, כשבקיבוץ עוד לא היו כוחות צבא בכלל". בנקודה הזאת דור עוצר את שטף הסיפור, מבין לרגע קט את גודל האירוע, "כל הסיבוב שעשינו היה בלי מודעות למה שקורה מסביב, לא היה לנו מושג שמחבלים פשטו על כל המוצבים והקיבוצים, ואורבים בצידי הכבישים. לא הבנו עד כמה המצב היה כאוטי".
כשהגיעו לנירים פגשו ברבש"ץ הקיבוץ עומד על מגדל המים. הוא מסר לכוח של דור מפות עם סימונים איפה נמצאים מחבלים ואילו בתים עולים באש. "נחלקנו, 25 לוחמים, לשתי קבוצות. אני פיקדתי על הגזרה שקרובה לעזה. התחלנו לעבור בית בית, לחפש לכודים. כל הבתים היו שרופים לגמרי. תוך כדי נתקלנו במחבלים שהסתתרו או ניסו לברוח חזרה לגדר. אלה היו יחסית היתקלויות פשוטות".
"רק אחרי שהשטח היה יחסית נקי פנינו לחילוץ. הגענו למשפחה של התינוק הלכוד, עם הרבש"ץ ועם רופא היחידה. התושבים לא האמינו שאנחנו באמת צה"ל והיו מאוד מבוהלים. חצי מהקיבוץ לא הסכים לפתוח לנו את הדלתות. הייתי צריך להגיד שאני מצה"ל, שאני מקיבוץ מעגן-מיכאל. רק אחרי תהליכי זיהוי ומסע שכנועים אנשים הסכימו לצאת ולהתפנות למקום בטוח".
הסיפור על חילוץ תינוק בן תשעה ימים מקיבוץ נירים סופר כבר בתקשורת הארצית, אבל אני מבקשת מדור לספר עליו ממקור ראשון. "התינוק היה בתוך ממ"ד, כשכל הבית שרוף לגמרי והממד התחיל גם הוא להישרף. חילצנו אותו דרך החלון. הבנו מההורים שאלה היו הנשימות האחרונות שלו. הרופא אמר שהוא היה יציב אבל שאף הרבה עשן. פינינו את המשפחה לנקודה אחורית שבה נוכל לשמור עליהם".
בהמשך הוביל דור סריקות ממושכות באזור, "ראינו בתים מרוסקים לגמרי והמון גופות בכל המצבים שאפשר לדמיין. במקביל יצא כוח נוסף תחתיי לכיוון כיסופים וקיבוץ מגן. החוויה של לנסוע בכבישי הדרום הייתה בלתי נתפסת. כמויות רכבים וגופות על הכבישים. מראה קיצוני, פסיכי, כמו ארמגדון". בהמשך כיתר הכוח של דור את קיבוץ נירים למשך שלושה ימים, במהלכם ניסו לחדור לשטח עוד מחבלים וגנבים, וכל מי שהתקרב חוסל.
כשאני מבקשת מדור לנסות לסכם שלושה שבועות כל כך דרמטיים וטרגיים בחייו כקצין צעיר, הוא פותח קודם כל בחיילים שלו. "מדובר בחיילים שסיימו שנה הכשרה, חוו חוויה מאוד עוצמתית וכבר מתכוננים לדבר הבא. אני אישית עוד לא מעכל את הסיטואציה, היא עוד לא פגשה אותי בתחושה. יש לי הרבה חברים משלדג ומאגוז שנהרגו. אני אצטרך לפנות משהו כמו יומיים רק כדי לעבור בבתי הקברות כשהכל יגמר. באירוע עצמו פעלנו על אוטומט, כאילו עשינו את זה כבר שנים".
דור מדבר בגילוי לב על תחושות האכזבה על כך שלא הצליחו לשמור על תושבי הדרום. "אני מדמיין מה היה קורה אם זה היה אצלנו במעגן-מיכאל והתחושה נוראית. מרגיש צורך להתנצל בפני הקיבוצים, למרות שאני אישית לא קיבלתי החלטות אבל עדיין כואב לי שבמשך שעות שלמות לא היינו שם. יש אכזבה ותסכול. זו המשימה הבסיסית שלנו כצבא וכשלנו בה".
מנגד דור כן מרוצה מהעבודה שנעשתה מהרגע שהצבא נכנס לאירוע. "הייתה חתירה למגע ובאמת אנשים מסרו את גופם כדי שהעסק ירגע. אנחנו לא מתעכבים על מה שקרה כרגע ולא נותנים לזה פתח. היינו במינוס, בכלל לא היינו, ואז התחלנו להגן ועכשיו אנחנו עוברים למצב של התקפה".
וכשדור אומר התקפה, הוא מדבר על הכניסה הקרקעית הצפויה. הוא והחיילים שלו כבר מצוותים לכוח שיודע מה הוא הולך לעשות בתמרון. "התכניות מושקעות ורציניות ואנחנו מחכים לאוקיי. אני סומך על צה"ל ועל העוצמות שלו, רואה את האנשים ורואה את הכלים הכבדים ואת התרומה של חיל האוויר למאמץ. אני בטוח מאוד ביכולות של צה"ל, של החטיבות, האוגדות והלוחמים. כולם מחכים להיכנס. אנחנו ננצח שם בפנים".
הילד המתוק הזה שהפך לקצין לוחם חד וערכי, מסיים במסר של תקווה, אותו הוא שולח עם המון ביטחון הביתה, לקיבוץ: "סמכו על צה"ל ותישארו אופטימיים. נעשה הכל כדי לשמור על ביטחון המדינה. תעריכו את הדברים הפשוטים והקטנים". לעצמו הוא מאחל לשמור על החיילים שבאחריותו, ולהחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים, ומוסיף: "ושנהיה כמה שיותר משמעותיים במלחמה הקרובה, בתרומה למאמץ המשוגע הזה". ולבסוף דור מבקש להביע הערכה עצומה לכל המילואימניקים מהקיבוץ, "אפילו כקצין בקבע הסיטואציה היא קשה, אז על אחת כמה וכמה למי שמגיע מהאזרחות, זה לא מובן מאליו. אני מוסר הערכה עצומה וד"ש חם לכולם ובפרט לחברים הקרובים שלי שנמצאים בדרום ובצפון".