מלך הים
הלוקוס הלבן היה מאז ומעולם דג איכותי ויוקרתי. פיתוח חדשני שנעשה במכון הימי שבמעגן מיכאל מאפשר לגדל באופן מלאכותי את הדג. מדובר בלהיט חדש בתחום ובתגלית מסעירה. וכן, גם סיבה נוספת למעט גאווה ישראלית.
עמרי אסף
אם יצא לכם בזמן האחרון לשבת במסעדה וליהנות מלוקוס לבן, המחיר המופקע ששילמתם עליו לא היה מקרי. הדג הנדיר ניצוד ליד חופי סנגל והוא חלק מאוכלוסייה טבעית שנכון לכתיבת שורות אלו, הולכת ונעלמת. במכון לגידול דגי מאכל אשר שוכן בין בריכות הדגים של קבוץ מעגן מיכאל, פיתחו הביולוג הימי יואב מגנוס וצוותו שיטה המאפשרת לגדל את הלוקוס הלבן באופן מלאכותי ובקנה מידה תעשייתי. אם עדיין לא הבנתם, הדבר שווה ערך לסטארט-אפ בעל פוטנציאל כלכלי עצום.
אני מגיע ל"מכון הימי" בקבוץ מעגן מיכאל, את פני מקבל יואב מגנוס, האחראי והרוח החיה מאחורי הפרויקט.
יואב הוא בן הקיבוץ, נשוי ואב לשניים. את דרכו עם בעלי חיים החל בעבודה בעדר הפרים של הקיבוץ עוד בתור נער. פציעת גב שעבר בשירותו הצבאי בסיירת מטכ"ל, הביאה אותו לרדת מסוס הבוקרים ולעבור אל חיי המעמקים. למד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן לתואר שני בביולוגיה ימית באוניברסיטת תל-אביב.
"כשנכנסתי לעולם הדגה גיליתי עולם ומלואו. תחום שהוא בראשיתי מאוד מבחינת החקלאות הימית, שיש בו אין סוף מקום ליוזמות וחידושים. קרקע פורייה שמאפשרות התפתחות לאינספור כיוונים. כשגיליתי את הדגים הפסקתי לפזול לתחומים אחרים, ובתוך התחום הזה התמקדתי ברבייה שהיא תחום מרתק."
קשה להבין שיואב אינו אחד מהעובדים בצוות, הוא לבוש בבגדי עבודה של מגדל דגים (חולצת לייקרה, בגד-ים וכובע גדול) ונראה צעיר בהרבה מ-56 שנותיו. בצניעות ונועם הליכות הוא מספר על עבודתו הארוכה והמאומצת במכון.
יואב, אז מה בעצם כל-כך ייחודי בפיתוח שלכם?
"אנחנו המקום היחיד שמגדל דגיגי לוקוס לבן! אין תעשייה כזו באף מקום בעולם. חשוב להבין: כיום הלוקוס הלבן שיש בשוק מגיע מדיג באזור סנגל בעיקר. להערכתי ולהערכת אחרים, כמות הדגים תצטמצם מאוד בשנים הקרובות. הדגים פשוט נגמרים. בים התיכון למשל, כמעט ולא נשארו לוקוסים. התחליף יגיע מהתעשייה, אין אפשרות אחרת, אלא אם יהיו חוקים שיעצרו את הדיג. לצערי צריך להמשיך להרוס כדי שיתקדם משהו בתחום הזה וזה כנראה מה שיקרה בשנים הקרובות."
ולמה דווקא לוקוס?
"זה לא שקמתי יום בהיר אחד עם איזה חלום, הדבר צמח מתוך עשייה מגוונת וארוכה. תבין, זה לא כמו חברת הייטק שממציאה פטנט שאף אחד עוד לא הגה והופכות אותו למציאות. פה מדובר בתעשיית דגים שהתחילה ממכון לדגי נוי ועברה להתמקד בדגי מאכל. היתה המון עבודת פיתוח ותמיד אני עם הראש של איך לקדם את העסק הזה. אני נמצא בתחום המון שנים ובין השאר עסקנו גם בזן של סרטן ובמינים שונים של דגי מאכל כמו בס, דניס וברמונדי. על פרויקט הבס למשל עבדתי עם פרופסור ישראלי מפורסם מאוד מארה"ב, סטודנטים שלו מבולטימור הגיעו לכתוב פה את הדוקטורט שלהם. בתוך 3 שנים בעצם פיצחנו את כל נושא הרבייה של שני מיני הבס שלא מתערבב בטבע. הלוקוס תמיד היה חלום שאתה אומר: 'ואללה - נגיע, לא נגיע'. זה הגשמה של חלום להגיע למקום בו אני נמצא היום".
ספר לי קצת על התהליך
"אנחנו היינו ראשונים בביסוס של להקות רבייה. עניין מאוד חשוב בתהליך הרבייה הוא קיצור העונות של הרבייה. המכון הימי הוא מערכת סגורה לחלוטין שכל המינים בו מטילים סביב השנה, כל השנה. אנחנו מייצרים את עונות השנה עבור הדג. אם הדג מטיל באביב, אנחנו מייצרים לו אביב בסתיו. כשאתה מכניס אותו למבנה אתה שולט באור והאור המלאכותי זה השמש בשבילו. לפיו הוא מתנהל. את הסיפור הזה ייצבנו תוך 7 שנים וגם פיתחנו את "שרשרות המזון" שזה גידול אצות, פלנקטון (אורגניזמים זעירים שנסחפים בים. ע.א.) ומינים של סרטנים קטנים. הם מאוד חשובים לפעילות שלנו. את כל שרשרת המזון מייצרים במכון. כשאתה מגדל במערכת סגורה אתה צריך לחשוב על הכול."
היו בעיות וקשיים?
"בוודאי! המורכבות של הלוקוס דורשת תנאים מיוחדים. צריך לגדל את להקות הרבייה בבריכות עמוקות במיוחד, הרבייה נעשית עצמאית ולא ע"י הזרקה, לשם כך הלוקוס צריך 3 מטר מינימום. הנקבות יורדות ועולות לעומק והזכרים אחריהם. בנינו את הבריכות בהתאם ואז מתחיל הסיפור של להביא להקות רבייה. זה סיפור מההפטרה כי צריך לתפוס דג לא מבוית. הלוקוס הלבן הוא הנחשב ביותר מבין הלוקוסים מבחינת השוק. הוא חי על החול ובעומקים מאוד גדולים של הים. להוציא דג מעומקים כאלו צריך בצורה איטית ומבוקרת כדי שלא יפגע, בדיוק כמו צולל שעולה מקרקעית הים. גם פה היה תהליך למידה ארוך. עברו כמה שנים עד שהצלחנו לייצב להקות רבייה וכבר על ההתחלה הגענו להטלות. נחשפנו גם לבעיות של מחלות ווירוסים קטלניים שיושבים על כמה מינים של דגים, והלוקוס רגיש במיוחד. היו הרבה תסכולים והיו גם הצלחות, לא מהרגע הראשון. לדוגמה, בתחילת הדרך, במכלים של שישה קוב, בסיום התהליך, פתחנו ולא מצאנו שום דבר. היום, ארבע שנים אחרי, יש לנו מכלים שאנחנו מוציאים מהם חמישים עד שישים אלף דגיגים. זה שינוי בסדרי גודל שנובעים מזה שלמדנו את הדג ופיתחנו מערכות ייעודיות ללוקוס. דוגמה נוספת לקושי בגידול היא המזון. הפה של הלוקוס מאוד קטן ולכן צריך לייצר לו מזון קטן יותר מזה שאנחנו מאכילים בו את שאר הדגיגים. גידלנו אורגניזמים טבעיים שקיימים במערכת שלנו במיוחד בשביל הלוקוס. נכנסנו למהלך בו אנחנו מגדלים מזון זעיר, כך שלמעשה, מיוצר פה מוצר שלם נוסף - אורגניזמים טבעיים זעירים. עד היום עוד לומדים ומשתכללים במזון של הלוקוסים וצריכה להיות התאמה בין גידול וגודל המזון לבין שלבי הגידול של הלוקוס. מכיוון שהמזון הוא חי, נדרש סנכרון מושלם בין גידול המזון שהוא בעצמו בעל-חיים לבין שלבי ההתפתחות של הדגים."
התגלית הזו יכולה לתרום לתחום גידול הדגים או לכלכלה בארץ?
"האמת שגם כאן נתקלנו בבעיות של מוצר חדש. יש לך מוצר ביד ואתה אומר ואוו, בואו נתחיל לקצור את הפירות. אבל אז הבנו שיש בעיה. הגענו למצב שייצרנו מוצר ושוק המגדלים בארץ לא מוכן אליו.
בסך הכול ענף גידול הדגים בארץ נמצא בפיגור יחסי: התשתיות מיושנות, הצוותים האנושיים - לא כולם יודעים מה זה לעבוד עם דג שהוא לא קרפיון. הלוקוס דורש תנאים מיוחדים כמו מערכות מסודרות וחדישות יותר ממה שיש בנמצא כיום. לפני זה לא חשבתי שזאת הייתה מגבלה. כשהבנו שזה מעכב אותנו הקמנו בעצמנו פיילוט לחוות פיטום. החלטנו שאנחנו נייצר את הדגיגים וגם נקצור את המוצר – את הפיטום של ה"דבר הזה". מתוך הבנה שזה דג איכותי עם פוטנציאל שיווקי גדול. אבל בארץ, הראשונים שיעשו את זה יהיו כנראה רק אנחנו כי אין לאף אחד אחר את הידע ואת היכולת לגדל את הדג הזה.
מה האפשרות לרווח מפיתוח כזה?
הפוטנציאל הכלכלי מאוד מאוד גדול. דבר ראשון, בגלל הקושי של גידול הלוקוס, מרגע שאתה מפצח אותו אתה מקבל הגנה לתקופה ארוכה כי לא כל אחד יכול להשיג את הידע הזה. הייחוד של הלוקוס הוא בזה שהוא מוכר בכל אגן הים התיכון. הוא מבוקש מאוד ביוון, ספרד ובכל אירופה. בכל מקום בו יש תיירים שאוכלים ומחפשים ליהנות מדגים, יש ביקוש ללוקוס ובניגוד לזנים אחרים שגידלנו, אין צורך להחדירו לשוק. הביקוש קיים והוא גדול. לדג מוניטין טוב ומחיר עוד יותר טוב. נכון לעכשיו, מבחינת גידול אין תשתית וידע באף מדינה. אם מישהו יחליט להשקיע, הוא יכול להצליח כמונו, אבל זה ייקח לו זמן רב."
העבודה נשמעת קשה מאוד, אפילו סיזיפית, מה צריך בשביל להגיע לאן שהגעתם?
"זה תחום עם המון ניסוי וטעייה. ה'דרייב' שלי הוא העניין הגדול בעבודה. זה הדבר הכי חשוב. הרצון ללמוד ולהכיר את התהליכים. המחיר שמשלמים הוא שצריך 'לחיות את זה'. צריך להיות נורא מסור, אי אפשר להאציל סמכויות וצריך להכיר והיטב את התהליכים באופן אישי. אתה חייב לדעת מה קורה בכל שלב בגידול, בכל שעה של היממה. אין שישי ואין שבת, אין חגים ואין תירוצים. אני נמצא במכון כל יום גם אחרי שעות העבודה ומופיע פה גם בסופי-שבוע. המסירות היא אין סופית ורק כך אפשר להצליח בפיתוח. צריך הרבה שעות והרבה התמדה. בנוסף, צריך לדעת לעשות היקשים, להכיר ולחוש את החומר, לא להיות שבוי בקונספציה. צריך לזכור שלא כל מה שעבד במין אחד יעבוד גם בשני, אבל לדעת לעבוד מתוך הידע הקיים."
זה נשמע לי כמו פיתוח מדהים, היחיד מסוגו בעולם. אתה לא קצת מצטנע?
"הצניעות שלי היא מכיוון שאני מאמין שהטבע הרבה יותר חכם מאתנו. אנחנו לא ממציאים שום דבר. אנחנו בעצם משפרים את התהליכים הטבעיים לא ממציאים אותם. אנו יוצרים מערכות יותר משוכללות ונקיות. צריך לזכור שמתעסקים במערכות אקולוגיות ויש לתת להם את הכבוד שלהן, לא 'ללחוץ' אותן. צריך להכיר במגבלות ואת זה צריך לעשות עם צניעות, אחרת אתה נשאר בלי כלום."
עכשיו שאלה יותר פשוטה – איך הטעם?
"טעמו של הדג משתנה לפי המערכת בה הוא גדל, גם בטבע וגם בגידול תעשייתי. לפני שהדג ייצא לשוק הוא ייבדק במספר מסעדות בהן השפים יבדקו את המוצר שלנו וישוו למוצרים אחרים. לנו יש מערכת ניקוי חדישה שלדעתי תביא לתוצאות טובות אל מול דגי הביקורת שהם דגים מהים."
השף הידוען ,אייל שני, היה בביקור במכון ויואב מספר שהוא התרשם מאוד, אף על פי שהוא מתקשה להסתיר את סלידתו הקלה "היה פה ודיבר מפה עד להודעה חדשה. הוא טען שהלוקוס הוא מלך החיות ושאין יום בו הוא לא אוכל לוקוס. אולי בגלל זה הוא בכאלה חובות..."
יש עוד פיתוחים בקנה? עוד זנים?
יש משהו שכבר היה בקנה והמטרה להמשיך אתו. הדג הבא שמסומן כמוצר הוא האינטיאס ובנוסף, אנחנו מכוונים לייצור ואספקה לרבייה של בורים בצורה מסחרית. האינטיאס הוא היעד וכבר נלכדה להקת רביה ראשונה. מניסיוני עם מינים חדשים, יש מחיר לימוד שמשמעו דין מוות לדגים אבל תקלות כאלה הן בלתי נמנעות. כל להקת הרבייה של האינטיאס מתה. יש גם גישושים להקמת פרויקט לגידול של בלו-פין טונה אבל כאן מדובר בפרויקט לאומי של מגדלים רבים ושל משרד החקלאות. כנראה שזה כבר לא יהיה אני, אבל בהחלט יש תכניות רבות לעתיד."
המשלוח הראשון של דגי הלוקוס שיצא לשוק בראש השנה.