שֶׁבֶר עָנָן
הוּא שֶׁבֶר הַזְּמָן.
כַּמָּה זְמָן יָכוֹל
עָנָן לְהַחְזִיק
אֶת הַמַּיִם?
כַּמָּה מַּיִם
שׁוֹקֵל עָנָן?
מַה מִשְׁקַל דָּג?
מַה מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ?
כַּמָּה זְמָן
שׁוֹקְליִם הַמַּיִם?
כַּמָּה זְמָן שׁוֹקְליִם תְ'עַצְמָם מַיִם?
הַמַּפָּל הוּא מַפָּלָה
שֶׁל הַזְּמָן הָעוֹמֵד.
כמה זמן יכול ענן להתאפק ולאצור את דמעותיו?
כמה זמן יוכל עוד להתעבות, להחזיק את הטיפות בבטן?
הטיפות מסתכסכות בתוכו, אך למביט מרחוק קשה להבחין בגלי הבטן ובסער הפנימי.
שנים שהוא צובר את שתיקותיו, דוחס זכרונותיו טיפין טיפין עד שכבדה תנועתו והאפירו שמיו.
ועדיין הוא שט במרחב הקיום והזמן, שוקל מוצא פיו, נשמר שלא להתפרק.
כך עד שמלאו ימיו, פקעו מימיו ונשבר למטר רסיסים.
כוח הכובד הכריע, משתחרר המשקל המעיק, העודף.
נשבר הענן.
ושוב הציף הכל. ושוב הכל הכאיב.
רוחות עזות בעקבותיו, סוחפות, עוקרות, מטלטלות.
כשיכולו כל המים, ישוב השקט.
אך עתה יהיה זה שקט מזוכך.
אורית רון שלח
7 בינואר 2013