אורית רון שלח
אין תקופה שמזמנת יותר פילוג ומרחיקה את הליכוד בעם כימי בחירות.
אבל עכשיו זה נגמר. מאחורי הפרגוד, ניתנת לכל אזרח שאכפת לו הזדמנות פז להקשיב אך ורק לקול הפנימי שבתוכו, להיות דוגרי וכן, ולהחליט פה אחד מה באמת חשוב לו, יקר לו. כי הפתק במעטפה זה הראי ללב. אין לנו עוד הלוקסוס להיות קול צפ, ולא, לא הכל צפוי מראש. הרשות נתונה.
יש מי שהחליט לשלול מאיתנו את זכות הקיטורים ל-4 השנים הבאות, ייתכן שבצדק, אך על הזכות להאמין ולחלום לא נוותר.
לחלום על ארץ חדשה, שבה ישבו יחדיו ירוקים צעירים עם דור בוני הארץ ויכתבו חזון לעתיד אחד שיש בו בשורה ואופק חדש, בכל מובן של הביטוי, פרט לזה שבמרכאות.
להאמין שהישראלים, כלומר אנחנו, נמצא בתוכנו את תחושת ה"כולנו חברים" ו"אחים אנחנו" לא רק בעתות חירום, חרם עולמי ומלחמות. אלא בהתכוונות אמיתית להיטיב את מציאות חיינו כאן ועכשיו ולחפש את החיבורים בין השונים. יש לנו כוח להשפיע! כשעם שלם חושב שלום כהוויית קיום, מאמין בצדק חברתי ופועל להשגתו, שואף לחיים בכבוד ברוח מורשת אבות – יכול הוא לומר באמת, שבפוטנציאל, יש עתיד מבטיח באופק הלא רחוק, יש עלה ירוק בפי היונה ויש אור בקצה הבלבלה.
התקווה לשינוי פועמת בלבבות. היא לא בת אלפיים, אבל כבר "מתקדמת" בגיל...
ישראל ביתנו. אנחנו רוצים את הבית היהודי שלנו נעים, פתוח, תרבותי ומלכד. מה שיתן עוצמה לישראל זה חיבוק עולמי, תיירות, פיתוח, יזמות להוספת מקומות עבודה, תעשיה פורחת, בנייה בקצב, התיישבות במרחבים שאין עליהם ויכוח , חינוך מתקדם וחיים עשירים וצודקים.
העבודה עוד רבה. אם רק נביט קדימה באמונה, אם רק ייגשו המבוגרים האחראים למלאכתם-שליחותם כשטובת המדינה והעם לנגד עיניהם לפני כל טובה אחרת, ממקום נקי, זך, במרצ, ללא דיעות קדומות ועם חשיבה פורצת גבולות, אם יפעלו הפעם לא מתוך פחד והפחדה אלא מתוך אמון מלא בכוח לשפר, למנף, לתקן עוולות ועיוותים, אזי התנועה מהפנים החוצה תשחרר את השסתומים שהיו תקועים, חולים, רעים, ולא אפשרו צמיחה.
כל זה יכול לקרות. אם לא מחר – אז מחרתיים. ואם לא מחרתיים – אז בשנים הבאות.
וכמו ששליין אומר, שיהיה לנו בהצלחה.