|
נוכחים: בן ( 3.5גנון א') יריב (35 ,דקל) ומליסה (36) שרון. |
|
הבית: שכונת התקווה, שורה ראשונה עם שיפוץ קל. סלון רחב ידיים (יחסית). חדר שינה הורים (גדול, שימש שלושה ילדים כשעברו ללינה משפחתית). חדר לבן. שירותים אחד. מטבח עם חלון משקיף למרפסת ולירוק של השכנים. בבית-ריח אפיה, מליסה הכינה עוגה. |
|
|
|
עיסוקים: יריב - מנהל תפעול באגף הלול בפלסאון. מוצא הרבה אתגר וסיפוק בעבודה. חצי יום עד יום בשבוע, מטפל בממירים, גם פה מוצא אתגר. נהנה מהמפגש עם הציבור, "מתפעל" ממנו כל פעם מחדש. סיים לרכז את המנ"ס, חבר בועדת תקשורת, אחראי על מגרש הכדורגל בהתנדבות. מליסה - עובדת חצי שבוע בבי"ס מעגנים כמורת שילוב, מלמדת ילדים עם צרכים מיוחדים (אחת מהם כבדת שמיעה). בחצי השבוע השני מלמדת במש"י,הוראה מתקנת באחד אל אחד, את כל המקצועות. "זאת עבודה מאתגרת שממלאת אותי בסיפוק. כשילד מתקדם וחווה תחושת מסוגלות , זו הרגשה נהדרת לשני הצדדים. באופן כללי העבודה הזו ממלאת אותי ואני מאושרת בה. מש"י עבורי ,כמו בית שני, יש צוות נפלא ומגובש, זהו מקום של תמיכה וצמיחה. |
|
מורת שילוב:בעבר נקרא מקצוע זה "חינוך מיוחד". בשנים האחרונות השתנתה הגישה. ילדים שהוגדרו כבעלי קשיי למידה, מגיעים אל מורת השילוב, אל מליסה, לחדר נפרד, שנמצא בחלל הכתה, שם היא מלמדת אותם מיומנויות קריאה וכתיבה, נותנת כלים שיעזרו להם להתמודד. עם כלים אלו הם חוזרים לכתה וכך יש שילוב ולא הפרדה. כיום, יש לכל כתה מורת שילוב. |
|
תחביבים: יריב - ניהול קבוצת הכדורגל המקומית (ו"אופסייד" בעלון). אוהב לעבוד עם הצעירים. חובב מוסיקה - נגינה ויצירה. אוהב גם להופיע. עושה ספינינג פעמיים בשבוע (לא סובל את זה) טניס (מת על זה), צופה קבוע בסרטי השבת באולם הקולנוע (זה מרחיק את תחושת השבי"זות של סוף ה"סופשבוע"). אוהב לצפות בתוכניות ספורט וטיולים בטבע. מליסה - קוראת הרבה. להעשרה מקצועית בעברית, להנאה באנגלית. פעם הייתה תולעת ספרים, מאז שבן נולד יש פחות זמן לתחביבים. פעמיים בשבוע עושה סטודיו C לעיצוב וחיטוב הגוף. עסקה פעם בכתיבה (חזקה במלים -אדם ורבלי). אוהבת מאוד לעשות "שופינג", זו תרפיה אמיתית! |
|
שמות חיבה: מליסה ליריב: "בייבס". יריב למליסה – מלכה (שמה העברי). |
|
שפות: מליסה - עברית, אנגלית וקצת אפריקנס. חולמת בעברית ואנגלית. חושבת וסופרת בעברית. מחצית מחייה היא כבר "גרה" בשפה העברית, בגיל 18 הגיעה לארץ. |
|
תולדות חיים יריב: נולד ב1970, עם יובל. מסלול שגרתי של בן קיבוץ. פעוטון חנהל'ה לוי (עובדת אתו היום במחלקה) גן א' עם זיוה מידן. כתת דקל עם סעדיה רצהבי שושנה באום, ברוריה הירש, לילי גבריאלי, דורית רם, עירית שרמן ורמי אלוני. ב -1989 התגייס לסיירת גולני (עושה שם מילואים כאלפיניסט). בסוף י"ב פגש את מליסה ואחרי 4 שנים של חברות נסעו לדרום אפריקה, שם עבדו וטיילו . יריב עבד כמלצר במסעדה איטלקית, כבלש (איבד את הנעקבת הראשונה שהייתה לו,למרות היותה בת 80), כמסג'יסט (עשה מסאג' לפרדי קרוגר) וכדוגמן. אחרי שנה עברו לניו יורק, שם עבד עם שלומי שיזף כ"הלפר" במשלוחים של רהיטים יד ראשונה מחנות המפעל. ב - 1995 חזרו לארץ לפרק נוסף באקונומיה (עבד שם גם בשנת בית). "אחרי העולם הגדול, זה היה שוק לשטוף עם עליזה ברנט את הרמפה". יצא ללמוד הנדסאי תעשיה וניהול ברופין עם חששות גדולים (לא היה טוב במתמטיקה) אך נהנה מהם מאוד ומאוחר יותר השלים לתואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת דרבי. ב -2002 נולד בן ("האור שבחיי"). אחרי הלימודים הקים את מחלקת האוניברסלי בפלסאון. לאחר 3 שנים נכנס לעסקי האינטרנט עד שעברו לסיבים האופטים וחזר לפלסאון בעקבות הצעת עבודה מפתה. |
|
|
|
משפחה מורחבת יריב: יריב בן של רותי ובעז, להם נולדו גיא והתאומים יריב ויובל. בהיותו בן שנתיים התגרשו הוריו. בעז נישא ללילי שהייתה אם ללימור וניבה מנישואים קודמים עם רמי שריג, ויחד הביאו את ארנון ורעות. יריב: "יש קשר מאוד מיוחד בין האחים, אנחנו נמצאים הרבה יחד, צוחקים המון, עושים מוסיקה ויש לנו שפה משלנו- "מילון שרון". עם יובל היה תמיד קשר מיוחד. לא תמיד הרגשנו כתאומים אחים, רוב הזמן היינו חברים באותה קבוצה, מתחרים על אותה נישה ואותו קהל יעד (בד"כ אולפניסטיות). רותי עוזרת לנו המון ועושה הרבה בייבי סיטר "אני מאוד נהנה לראות מה בן עשה עשה לה, הוא החזיר לה את שמחת החיים. בן שלנו גם מת על 'סבא בוזי'ו סבתא לילי ועל דודיו השרונים הנמצאים בקיבוץ." |
|
תולדות חיים מליסה שלב א': נולדה ב - 1970 ברודזיה היום נקראת זימבבוה, בעיר בולאויו וגדלה שם עד גיל 8. "זה היה גן עדן עלי אדמות לאדם הלבן. רמות עושר שקשה לתאר. היה לנו בית גדול ומפואר עם צוות גדול שניהל את אחזקת הבית. בבולאויו היתה קהילה יהודית גדולה, מגובשת ובעלת אמצעים, דומה קצת לקיבוץ, שחגגה חגים ואירועים ביחד. בערבי שישי ובחגים הלכנו לבית הכנסת ובמשך השבוע השתתפנו בפעולות קבועות של תנועת הנוער "הבונים דרור" שבהם היה תוכן ודגש על ציונות ושמירה על המסורת. הקשר לישראל התחיל שם. ב - 1978 פרצה הפיכה ברודזיה. השחורים לקחו את השלטון בכוח, כל הזעם על הניצול והשעבוד שלהם, פרץ בגלים של מעשי טרור ואלימות קשה. ההון והרכוש של הלבנים, אחוזות ומטעים, הולאמו. רוברט מוגבי הפך לראש הממשלה (עד היום) והתחילה בריחה של לבנים לדרום אפריקה ולארצות אחרות. באחד הלילות נכנסו מחבלים לבית של השכנים ו"ריססו" את כל מי שהיה בבית. שני לילות אחרי זה, אמא העירה אותי ואת אחי (בן ה -6) וללא הודעה מוקדמת שלחה/הבריחה אותנו באישון לילה לשדה התעופה ומשם לקייפטאון, לסבא וסבתא, שעזבו את זימבבואה שנתיים קודם. הורי נשארו עוד חודש לחסל את העניינים, למרות שלא נשאר כבר כלום. הרוב הגדול של הכסף והנכסים הוקפא ונשאר ברודזיה. הגענו לדרום אפריקה, ההורים התחילו הכל מאפס. בבת אחת עברנו מרמת חיים של מלכים, לדירה קטנה בשכונה נידחת בקייפטאון. אמא לא ידעה לעשות כלום. היא חיה את חיי המלכות כל חייה" (אבל למדה מהר איך להמשיך הלאה). את כתות ד', ה', למדה מליסה בבית ספר ממשלתי. היא לא יכולה הייתה ללמוד בבי"ס יהודי, מכיוון שהיה מאוד יקר. היו אלו שנים מאוד מעצבות קשות ומלמדות. מליסה הייתה היהודיה היחידה בין אוכלוסיית תלמידים מה"ואספס" - אוכלוסיה מאוד נוקשה לא סובלנית ושונאת זרים. שם חוותה אנטישמיות לראשונה בחייה. לבי"ס צריך היה להגיע עם מדים בהם החצאית לפי מידה מדויקת ועל חריגות קלות בהתנהגות קיבלו עונשים. מליסה למדה לשרוד ואפילו יצאה מחוזקת ובהרגשה שאם עמדה במצב כזה כילדה, תוכל לעמוד בכל מצב אחר. "בשנתיים אלו ההורים התאוששו כלכלית. אבא, שבא מעסקי הדפוס פתח עסק לדברי דפוס, כיום הוא עצמאי. אמא עבדה כתזונאית. היום יש לה עסק יחודי משלה, מכון לחיטוב הגוף העובד עם מכונות עיסוי שפועלות על כל חלקי הגוף.כשהייתה בכתה ו', עברו הוריה לשכונה יוקרתית , והיא עברה ללמוד בבי"ס יהודי שנקרא "הרצליה" (על המדים הייתה רקומה האות "ה" ומתחתיה "אם תרצו אין זו אגדה"). בהרצליה למדה עברית, בעיקר קרוא וכתוב ותנ"ך. |
|
התמונה שעל הקיר - הפריט האהוב בבית על מליסה. (מזכירה את אפריקה) |
|
קשר לישראל: הבית היה מסורתי ומאוד ציוני בכל מה שקשור להזדהות ונדיבות. למליסה יש בישראל דוד שגר בעין יהב (אח של אמא) והיא הייתה נוסעת אליו מגיל צעיר כל חופש גדול, כך הרוויחה גם שני חודשי קיץ (בתקופה זו חורף בדרא"פ) וגם קשר הדוק עם הארץ. |
|
משפחתיות: המשפחה היהודית הדרום אפריקאית מאוד מגובשת. יש המון ארוחות משפחתיות, קשר בתוך המשפחה זה ערך עליון, "ההורים לימדו אותנו שצריך לשמור אחד על השני". בסופו של דבר, גם בקייפטאון דרום אפריקה, הייתה מליסה בתוך משפחה מורחבת אחרי שכולם הגיעו מרודזיה. רק הדודים מצד אבא עזבו את לאוסטרליה. |
|
| |
|
סבא וסבתא של מליסה משני הצדדים: הגיעו מליטא ומרוסיה לאפריקה לפני מלחמת העולם השנייה. הם חשו את רעידת האדמה המאיימת על אירופה וב"שטעטל" (העיירה היהודית) אמרו שבאפריקה יש זהב, שמש והרבה משאבים. כמעט כל העיירה עזבה קומפלט והגיעה לרודזיה. סבא מצד אמא, היה מגדל בקר, היו לו אטליז וחווה ענקית עם סוסים ופרות, הוא היה ממכובדי העיר וציוני גדול. שיחק פינג פונג עם חיים וייצמן וזאב ז'בוטינסקי ותרם כספים למדינת ישראל. בסופי שבוע היו מליסה ומשפחתה נוסעים לאחוזת הסבא וסבתא (מליסה נולדה כשסבתא שלה הייתה בת 40) שהייתה מחוץ לעיר. אלו היו ימים קסומים. סבא וסבתא עזבו את רודזיה ב- 76 אחרי שבנם (דודה של מליסה) הופל עם מטוסו הפרטי, כשטס עם גיסו מעל מוזמביק, שם הייתה מלחמת אזרחים. הוא נורה ועד היום לא מצאו את גופתו ולא יודעים מה עלה בגורלו (הגיס שנותר בחיים, זוכר שגם אחרי שנורה, עדיין היה בחיים). עד לפני 3 שנים עוד חיפשו אותו, כשגם מדינת ישראל (המוסד) עוזרת בחיפושים. סבא וסבתא של מליסה כמו הוריה לאחר מכן, הגיעו לדרום אפריקה עם לב שבור. החווה והבית נהרסו והושחתו בעקבות המהפכה והם אבדו את הנכסים. סבא נפטר לפני שנתיים, סבתא עדיין בחיים. לסבא מצד אבא הייתה חווה גדולה לגידול טבק בעיר אחרת "אומטלי". שם גדל אביה של מליסה. התראו איתם בעיקר בחופשות. |
|
|
|
תולדות חיים מליסה שלב ב': כשסיימה תיכון נסעה לישראל. בקהילה היהודית היה נהוג לנסוע לשנה התאווררות בישראל לפני שנכנסים ללימודים באוניברסיטה. הבנות, החברות מבית ספרה נרשמו לאולפן מעין צבי ומליסה לא, כי אמא לא הסכימה. כשהסכימה, אחרי שכנעוים רבים, אולפן מעיין צבי כבר היה מלא והיא נרשמה לאולפן ביגור. יומיים לפני הטיסה הודיעו לה ממעגן מיכאל שהתפנה מקום באולפן, כך הגיעה הנה. האולפן בשבילה היה פריצת דרך. מפגש עם אנשים מהמון ארצות. לדרום אפריקה כמעט לא הגיעו אנשים משאר העולם בגלל "האפרטהייד" ופה פתאום אנשים עם שפות שונות ומנטליות אחרת - עולם ומלואו. חגיגה שלמה. נכנסה ישר לכתה ד'. די מהר הבינה (בתוכה עדיין) שהיא נשארת פה ותצטרך לשפה העברית לכן עבדה על לימודי השפה קשה מאוד ובאופן מכוון. עם בואה לאולפן הכירה את יריב אך לא רצתה להיכנס עמו למערכת יחסים. השאירה מאחוריה סיפור של 4 שנים ובאולפן רצתה להיות חופשייה. בכ"ז, בסוף האולפן כבר הייתה חברה שלו (ראה הפגישה בהמשך) ואז חזרה לדרא"פ להודיע להורים שהיא נשארת בישראל ומתגייסת לצבא. ההורים הודיעו לה ש"בשום פנים ואופן לא". בשבילם זה היה מוקדם מדי וחריג מאוד לעזוב את הבית בגיל כזה. הם הודיעו לה שאם היא עולה לארץ היא לא תקבל מהם אגורה .מליסה עלתה לארץ עם 300 דולר שהרוויחה מעבודות בייבי סיטר ומלצרות במסעדה של אבא של יהודה לוי (השחקן) והתחילה ללמוד במכינה באוניברסיטה העברית. עד תום הלימודים לא הייתה קשורה למעגן מיכאל. את שכר הלימוד מימן משרד הקליטה ואת המחייה היא עצמה בניקיון בתים ומלגות שקיבלה. שנה ראשונה של הלימודים עשתה באוניברסיטה ושלוש שנים נוספות במכללת דוד ילין. "זאת הייתה תקופה מאוד מעצימה, אך מאוד קשה. יריב היה בצבא והיינו נפגשים בסופי שבוע. כשיריב היה נשאר שבת בצבא הייתי נוסעת באוטובוס לשטח 100 בגליל העליון ומביאה לו אקלרים (פחזניות האהובות עליו), מבוססת בבוץ עד לשטח האימון וחוזרת לדירה בירושלים לשבוע נוסף עמוס בעבודה ולימודים". המזל היה שגרה בדירה עם שלושה חברים טובים מדרום אפריקה ואנגליה וזו הייתה פינה שסיפקה הרבה תמיכה. כשהתחילה את הלימודים עוד התכוונה להתגייס, אך כשהגיעה לצבא, אמרו לה שבגיל 22 כבר אין לה מה לחפש שם ולכן הסתפקה בטירונות עולים של חודש בשדה בוקר. אחרי הלימודים עברה לגור בקיבוץ, עבדה שנה בגיל הרך שבסופה נסעה עם יריב לדרא"פ ולארה"ב. מאז שחזרה ב1995 מלמדת בבי"ס מעגנים ומ-1999 במש"י. ב1997 התחתנו וב2002 נולד בן והחיים קיבלו משמעות אחרת... |
|
הפגישה: נפגשו בחדר האוכל. מליסה ישבה עם אנשים מהאולפן, יריב יצא מסרט משעמם וכש"זיהה" אותה ניגש אליה עם משפט מפתח: "למה את כזאת שקטה?", והזמין אותה לשמוע את הלהקה שלו שניגנה במקלט. מליסה עוד הייתה בהתלהבות מהאולפניסטים ולא תכננה קשר עם ישראלי, במשך תקופה ארוכה היא סירבה לחיזוריו. יריב לא ויתר, האתגר שהעמידה בפניו, עשה לו משהו ולמרות תספורת הפארה פוסט המשיך להתקדם. אילן פורטוגלי, חברו מכתת דקל נשלח לשכנע אותה באהבתו של יריב והצליח. מאז לא היו משחקים, למרות שהם מאוד שונים, הייתה פריחה של אהבה זורמת. מאוחר יותר קיבלה אסמכתא מליאת קדם להיות אחת מבנות דקל (הדרישות היו מאוד קשות ומליסה קיבלה זאת בגאווה). |
|
הצעת נישואין: יצאו למסעדה בקייפטאון. יריב התארגן על טבעת מבעוד מועד וכשהוציא אותה התבלבל ושאל: "ווד יו לייק מי טו בי יור וויפ?" נו! היא אמרה, "איי ווד לייק יו טו בי מיי הזבנד!" |
|
|
|
תפקידים בבית: יריב "עושה את כל מה שמתחיל בז'". זורק כביסה וזורק את הפח. אחראי על הלוגיסטיקה החיצונית, תיקונים בבית, אירגון טיולים בסופ"ש ועוד. מליסה את כל השאר, כולל טיפול בג'וקים (יריב מפחד). למליסה מאוד חשוב סדר וניקיון.(רגילה מבית ההורים) |
|
סדר יום: מליסה - מביאה את בן לגנון ולרוב מחזירה אותו הביתה אחר הצהריים. כל ערב ארוחה ליד שולחן האוכל. הולכים לישון מאוחר לאחר שבן נרדם, חשוב להם זמן לעצמם במנה יומית. יריב - 6.00 עד 16.00 בפלסאון. אחה"צ עם בן וחבריו ("בן מאוד אוהב לארח חברים בבית) או בקיץ בריכה וים. בסביבות תשע בערב מתרווח על הספה עם תחתוני בוקסר ונעלי בית לתכנית שהכי אהובה עליו – זפזפת. אוהב גם את ה"ניפטאק" "מעורב ירושלמי" וסדרות ישראליות נוספות שלצפייה בהן מצטרפת גם מליסה. |
|
בילויים: מסעדות והופעות חיות של שחקנים וזמרים. הרבה ב"קאמלוט" בהרצליה. ממליץ להיכנס לאתר שלהם, יש להם עכשיו מופעים נהדרים. |
|
געגועים: מליסה - "ככל שהשנים עוברות, הגעגועים למשפחה הולכים ומתעצמים. פעם בשנה אנחנו נוסעים לדרא"פ ופעם בשנה הורי באים הנה, לפעמים מגיע גם אחי שגר בלונדון וגם אליו אני נורא מתגעגעת. אני כל כך רוצה שהם יהיו פה שישבו אתי בחגים, שילכו איתנו כל קיץ לים ולבריכה, שנהיה משפחה דורית". יריב - לתקופות בילדות. לכוללת, לכל ההווי של תקופת התיכון, לעצמאות שהייתה לנו כילדים וכנערים. |
|
זכרון ילדות: מליסה - "זכרון כללי של דמות. איש עם כבוד ואצילות שידע להנהיג את המשפחה בדרך מאוד מיוחדת - סבא שלי. זוכרת גם את הבית של סבתא וסבא ברודזיה, עם הפאר וההדר, שלל הצבעים והריחות. גם הרחצות בברכה בלילות הקיץ החמים, ובכלל, כל הריחות והצלילים של אפריקה. יריב – האהבות הראשונות, קבלות השבת עם סעדיה שהיה מחנך של דקל,החופש המאורגן של הקיבוץ של פעם. |
|
טראומה: יריב - כל מה שקשור לימאות בקיבוץ. "מאז קשה לי לעלות על כל מה ששט על המים". מליסה - המעבר מזימבבוה. המוות של הדוד שלי, וההשפעה של שני אירועים אלו על המשפחה שלי. לראות אנשים שתפסת אותם כחזקים נשברים. זה הפך את עולמי. פתאום הבנתי מה זאת חולשה. |
|
חלומות: יריב - לחיות תקופה מחוץ לקיבוץ. לעשות מוסיקה ולהתפרסם בהלחנת שירים (מאוד רוצה להציא דיסק עם השירים שכתב) והכי חשוב, שכולם יהיו בריאים. מליסה - לגדל משפחה חמה מגובשת ומוצלחת ושמשפחתי תגור בארץ. |
|
קיבוץ: מליסה - בעד הפרטות בצריכה. לא בעד שכר דיפרנציאלי. בעד תגמולים על שעות נוספות. נהנתה מהתהליך של שיפו"ר. אוהבת מאוד את החיים במעגן מיכאל ואת תחושת הקהילה. יריב - אוהב את השיטה, אבל חושב שצריך להיכנס להפרטות יותר עמוקות. עד כה, מכל מה שנעשה בתחום ההפרטות, כולל יום גמיש ותורנויות שבת בתשלום, רוב הציבור נהנה מאוד, למרות החשש הגדול לפני. מעוניין בהליך שיאפשר לחבר לצמצם מינוס ע"י עבודה נוספת או שעות נוספות. |
|
מדד האושר: יריב - 9 באמצע השבוע ו - 10 בסוף השבוע. מליסה - תמיד משהו חסר, כי המשפחה שלי לא פה. כמה שלא אהיה מאושרת, אם יש דבר כזה שנקרא אושר מכסימלי, תמיד יהיה בו חלל ריק ומקווה שבבוא העת המשפחה שלי תעלה לארץ. |
|
| |