מתוך הספר "סימני דרך", מילון מושגים שיצא לכבוד שנת החמישים:
הידוק כותנה:
לפני המהדק ההידראולי, אשר משאיר קוביות כותנה מפוזרות בשטח, היתה הכותנה נשפכת מהקטפת ישירות לעגלה שהיתה מובלת על-ידי טרקטור למנפטה. הידוק הכותנה התבצע על-ידי צמד צעירים, רצוי נער מתבגר ואולפניסטית, שהיו קופצים על הכותנה כדי להדקה ומדי פעם (בטעות) גם אחד על השני. הצטיינו במיוחד אונו וגדעון. למרות החום, הלכלוך והמאמץ שהיו כרוכים בעבודה זו, אף פעם לא חסרו מתנדבים. המהדרין שבחבורה היו מגיעים עם האולפניסטית גם בלילה לעגלת הכותנה כדי להמשיך "להדק". להזכירכם, אז עוד לא היו גיוסים בתמורה. כלומר, העבודה הנוספת בוצעה לשם שמים בלבד.
ובהמשך למושג זה, נסתפר לו באותו ספר גם הסיפור הבא:
באחד מימי הקיץ החמים, כשבשכבת הנעורים גרו שניים בכ חדר ולא היה איפה לעשות אהבה כמו שצריך, לקח אונו כהן את חברתו המתוקה, לינדה לעמדת כותנה מהודקת שעמדה באחת מחלקות הג"ש (זה יותר טוב מדודי דשא שלקח את חברתו לדשא של בית הקברות).
בשעה ארבע בבוקר הגיע גלי אביגל עם טרקטור, נרתם לעגלת הכותנה והחל נוסע ל"סיוון" - מנפטת הכותנה שבגרנות. אונו, שחש כי מצע האהבה שלו נוסע, קפץ מיד מן העגלה והחל לרוץ אחרי הטרקטור כשמספר מועט של תפרחות כותנה משמשות מחסה למערומיו. מטרים ספורים לפני הכביש הראשי, קלט גלי את המתרחש והסכים להחזיר את הזוג הצעיר הביתה לבגדיו.