הסנדלר הולך יחף
אח... קיץ, כמה נפלא. לא בגלל החום, זה סתם גורם לי להחליף חולצות. לא בגלל הים, כמובן, מדוזות. אפילו לא בגלל האבטיח, טוב אולי גם בגלל האבטיח. הקיץ אדיר מסיבה אחת פשוטה. לא צריך לשים נעליים. סוף סוף אפשר לתת לכפות הרגליים קצת חופש ומנוחה מתרדמת החורף שנכפתה עליהם בנעליים ולשחררם להתרוצץ עירומים בשדות.
אולם, על אף היתרונות הבולטים, יש עדיין קבוצה לא מבוטלת של אנשים שלא סובלים אותם, את כפות הרגליים. כת שלמה של 'מתנגדי היחפנים', כאלה שאומרים משפטים כמו "לא, איח, אל תשים עלי ת'רגליים שלך", או "אתה לא רואה? זה שחור לגמרי" או שלל אמירות אנטי רגליים נוספות. אני מודה, לרב כשאני צריך להוריד נעליים זה חייב להיות מחוץ לחדר כי אם ישנם אנשים בפנים שכבר הלכו לישון אז או שהם יתעוררו מיד בבהלה, או גרוע מכך, לא יתעוררו יותר לעולם.
עם זאת, בתקופת הקיץ מספיק פעם אחת שאני מוריד נעליים ויותר הם לא עולות עלי עד הגשם הראשון. בפנים, בחוץ, על דשא, אבנים, חול או קוצים, זה לא משנה, רק יחף. אין על ללכת יחף. להרגיש את אדמת ארצנו מתמוססת בין האצבעות, פשוט כיף.
אני בכלל לא מבין למה יצרו נעליים מלכתחילה. מאה אחוז שזה לא הומצא בישראל. בטח באנגליה או רוסיה או מקום קר כשלהו. פה בארץ לא צריך את הדברים האלה. סתם מכבידים על הרגל.
ובגלל שאני כמו כל קיבוצניק טוב שמכבד את עצמו הולך כל הזמן יחף, נוצרה לי סוליה מתחת לרגל שעוד אף אחד לא ראה מעודה "יו, בובה, כבר 30 שנה אני סנדלר ועוד לא ראיתי סוליה עבה כמוך (סטירה)" וזה יעיל, כי נעצים, קוצים, גחלים לוחשות, לבה רותחת... אפשר ללכת על הכל.
לא כמו העירוניים האלה מהרצליה פיתוח "איי, לא, יש פה חלוקי נחל. אוי, איפה ה '
CROCS ' שלי?" מה פתאום! אצלנו זה בדיוק ההפך. האבנים הן אלה שאומרות "אוי לא, קיבוצניק, איפה הרחמים? היה שלום עולם אכזר". ואז נרמסות לגרגירי חול קטנים מתחת לכפות רגלינו האמתניות.
אז מה אכפת לכם? תחשבו על זה בהגיון, אל תעשו חשבון לאף אחד, תורידו את הנעליים האלה ותלכו כבר יחפים. רק תעשו את זה בחוץ בבקשה, טוב? תודה.
יאמר לרעתי, שמאז שכתבתי את הסיפור הזה (לפני שנתיים – רואים, לא?) אז גם אני נכנעתי וקניתי קרוקס ומאותו הרגע זה בערך הדבר היחיד שאני לובש.
קיץ שמח לכולם,
עידו.