הגבורה שבפנים
| כתבתה של גל אמיר מתוך עלון ברשתנו 3321 מתאריך 15.12.23 |
ז'אנין כמעט בת 93, נולדה ב-8.3.1931, עוד לפני שהתאריך הוכרז כיום האישה.
בטוניס, ארץ הולדתה, גדלה ז'אנין בבית שבו הזיקה ליהדות הייתה חלשה, "אבי הוריד מהדירה כל מה שמזכיר את הדת היהודית". למרות זאת, לאורך שנות ילדותה חזר אביה ואמר לז'אנין ש"'אם ירדפו אותנו על רקע יהדותנו - לא נוותר!', זאת הייתה עמדה מוסרית שלו, שהדהדה בתוכי".
אחד החגים שבכל זאת זכורים לה מהבית הוא "חג הבנות", שנחגג בחנוכה. סבתה הייתה שולחת לה עם שליח עוגה העשויה גרגרי קוסקוס ותמרים, ובזאת הסתכם מבחינתה החג. שנים מאוחר יותר חקרה ז'אנין אודות חג הבנות, בין היתר בשיחות עם חברתה הטובה, מרלן טייב ז"ל. היא מצאה שבטוניס ובקהילות צפון אפריקה חגיגת החנוכה מקושרת עם סיפורי גבורה נשיים.
ז'אנין התייתמה מאימה בגיל צעיר. אביה השתייך למפלגה הסוציאליסטית בטוניס. היא מעידה שהייתה ילדה יחידה ומשועממת וכך התגלגלה לתנועת הנוער "הצופות" (הגרסה הנשית של "הצופים"). בתקופה זו מצבם של יהודי טוניס החמיר וכשהייתה נערה צעירה הגיעו הגרמנים לטוניס, ואביה שהיה יהודי וסוציאליסט ירד למחתרת. ז'אנין נדדה בין סבתות לדודות, עד לשחרור יהודי טוניס ב-1943. בתקופה זו פגשה קרובת משפחה ברחוב, שמשכה אותה אל תנועת הנוער "הצופות היהודיות". בגיל 14, במסגרת פעילות התנועה, התנדבה ז'אנין בבית ספר בשכונת עוני, שם לראשונה שמעה קללות כלפי יהודים. ברגע הזה הבינה שאת העזרה והסיוע היא צריכה להגיש קודם כל לבני העם שלה. "בבית הספר העני נשבעתי לראשונה את שבועת הצופות יחד עם התוספת היהודית". אחרי שנתיים, בעודה בת 16 היא החליטה לעלות לארץ.
ב-1949 הצטרפה ז'אנין לתנועת השומר הצעיר ועם סיום מלחמת השחרור הגיעה לקיבוץ בית זרע, שם פגשה לראשונה את אלכס. הם נקשרו זה בזו, ירדו דרומה יחד והקימו את קיבוץ כרמיה, בין זיקים ליד מרדכי. בגיל 40 החליטו לעזוב את כרמיה ולהצטרף לעפרה קיפניס - בת דודתה הקרובה של ז'אנין - וכך הגיעו למעגן-מיכאל.
גבורה
"בבית ההורים שלי למדתי שיש גבורה בקרב אבל הגבורה האזרחית היא לא פחות חשובה. מבחינתי זה אומר ללכת עם הרעיונות שלך ולהיות נאמן לעצמך כל הזמן. מה שלא יהיה מסביב, מה שלא יגידו, כמה שילחצו - לא לבגוד בעצמך, בעקרונות שלך ובמה שאתה מאמין בו. עליתי ארצה לקיבוץ בית זרע. המאמץ הכי גדול בחיים שלי היה ללמוד עברית, וזה מאמץ שלמעשה לא הסתיים עד עצם היום הזה. החלטתי ללמוד את השפה, את התרבות ואת ההיסטוריה של העם היהודי, למדתי הוראה והתקדמתי לבד בלימודים באוניברסיטה הפתוחה, עד לקבלת תואר ראשון. סימנתי מטרה והשגתי אותה במאמץ מתמשך".
אומנות
הבית של ז'אנין שופע יצירות אומנות מעשה ידיה, ומשולב בעבודות פסיפס של אלכס ז"ל. על הקיר תלויים תבליטי קרמיקה ססגוניים, ציורים, תמונות ובובות מציצות מבין המדפים, כאשר המוטיב המרכזי הוא עולם החי והצומח.
"בעבר הייתי רוקמת אבל באיזשהו שלב העיניים שלי בגדו בי. כך עברתי ליצור בקרמיקה. התבליטים מבטאים משהו ממני, מתוכי. אני מתחברת מאוד לטבע, יש לי נוף לכרמל מהבית ואת הים אני הכי אוהבת, הוא מזכיר לי את נוף ילדותי".