קליפות גזע מספרות
*מתוך עלון 3325 שיצא בתאריך 12.1.2024
דרך
ענבל למדה אומנות באורנים בשנות ה-90 ומאז, דרך ניסוי ותהיה על דרכה באומנות, חקרה והתנסתה בעבודה עם מגוון חומרים.
דרך יצירת קולאז'ים, ציור על אריחי קרמיקה, ציור על בד, ציור על קליפות עצים ויצירת מסיכות צבעוניות ומשמחות, מצאה תמיד דרך לביטוי אישי וחלמה להגיע עם עבודותיה למרחקים.
בבסיסה, היצירה שלה מגיעה מהבטן. היא ספונטנית, זורמת ולא מתוכננת. באופן טבעי ומתוך החיבור לסביבה, היא משלבת בה חומרים טבעיים כמו זרעים וקליפות, ביחד עם פריטים קטנים שאוספת וצילומים שצילמה ומשאירה לעבודותיה לספר את סיפורה.
הצורך של ענבל לייצר המשכיות, שולח אותה שוב ושוב אל עבודות שהזניחה משכבר, אליהן היא מוסיפה שכבות של צבע וסיפורים שיחזירו אותה אל נופים וזיכרונות.
בעקבות משבר אישי ומשפחתי ומאז סגרי הקורונה, איבדה ענבל מעט מתחושת המשמעות ביצירה והיא נמשכת כעת אל עבודה עמלנית יותר שדורשת ריכוז כמו קליעה וקרמיקה. בנוסף מקפידה ענבל על הליכה יום יומית לים, תוך התבוננות, תיעוד וצילום.
חוגינה
"ב-2014 ניגשתי לקורס לימודי פארמה קאלצ׳ר (חקלאות ברת קיימא) שבעקבותיו פתחתי את 'חוגינה' בו רציתי לקדם את החינוך לקיימות גם בקיבוץ. החוג שגשג במשך שנה ויצר קהילה קטנה של סבים ונכדים שהגיעו יחד לעבוד באדמה, לשמוע סיפורים וליהנות מהתוצרת. לצערי דעכה ההתלהבות בהמשך, ביחד עם הצורך לממן את הוצאות החוג. ההצלחה הגדולה שלי הגיעה בהמשך בתפקיד שבניתי בבית ספר המיוחד בו אני עובדת כיום".
מימוש
בעבר התנסתה ענבל בהוראת אומנות במספר בתי ספר ועבדה גם בגיל הרך בתקופות שונות, אך ללא תחושת סיפוק והצלחה. תחושת המשמעות והטעם לעשייה חינוכית הגיעה רק בשנים האחרונות כשהבינה שיש ביכולתה לחבר את החינוך לקיימות אל החינוך לאומנות ולהשפיע על ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים הנמצאים בקושי.
מזה 9 שנים ענבל מורה בבית ספר מיוחד בלהבות חביבה שנקרא "נווה אתגר", בו הקימה מעפר גינה טיפולית. בבית הספר לומדים ילדים עם קשיים והתמודדויות שונות, חלקם ללא משפחה תומכת. "ילדים מתוקים שאני ממש אוהבת, ששואלים הרבה שאלות, מתעניינים ואוהבים לעבוד. אני מאפשרת להם רגעים של יצירה, שמחה בעשייה והתבוננות בטבע, גם באמצעות צילום. בימים כאלו של מלחמה, ימים שקשה בהם ליצור ולשמוח, אנחנו מתמקדים בפעולות בסיסיות של זריעה שתילה וניקוי, פעולות מקרקעות שגורמת להם לתחושת יציבות. אני מרגישה שיש ערך גבוה לעשייה שלי ושמחה על היכולת שלי להעניק מהידע שלי לאנשים שסביבי"
לקראת טו בשבט - מתכון ל"משחק אדמה"
ענבל משתפת אותנו במתכון ליצירת עיסת נייר ואדמה שנעימה למשחק ולפיסול, שלמדה בקורס לגינון טבעי.
את העיסה היא ממליצה להכין ביחד עם הילדים וליהנות ממשחק שהוא גם טיפולי ומערב את כל החושים וגם לא עולה כסף:
בתוך בקבוק פלסטיק עם פתח גדול (כמו של יוגורט לדוגמא) ממלאים כשליש מים, ומוסיפים כמה אבנים
וניירות משומשים מגולגלים. משקשקים היטב את הבקבוק על תכולתו עד שהאבנים כותשות את הנייר ונוצרת מעין עיסה נוזלית.
שופכים את העיסה כולה לקערה (מבלי לסנן אותה מהמים) ומוסיפים אדמה חרסיתית (לא חול) עד כמה שאפשר.
לשים עד לכדי יצירת בצק איתו ניתן לשחק ולפסל. לבסוף, במידה ורוצים לשמור אותו, מניחים את התוצר לייבוש. "תנסו, זה כיף גדול. אני משתמשת בעיסה הזאת ביצירה שלי לעיתים".
לזרוע חיבור
"אני יכולה להמליץ כבר מגיל שנתיים להתחיל לעבוד עם ילדים בגינה - לטמון זרע ולעקוב אחרי התהליך, לשאול ביחד שאלות על השפעת מזג האוויר. הקמת גינה יחד עם ילד מייצרת חיבור בינו ובין המבוגר, כמו גם חיבור אל האדמה עצמה. בנוסף, זו גם עבודה פיזית חשובה שמעצימה את הילד. לפעמים במקום תרגול יוגה, אני מעדיפה עבודה פיזית בגינה.
אני ממליצה בכל טיול לחפש קליפות, זרעים, או כל דבר שאפשר לקחת אל שולחן היצירה ולתכנן ביחד איך לחבר את החומרים, להדביק או לצבוע. מעבר לחיפוש ולהתבוננות בטבע במהלך הטיול, סוג כזה של יצירה מלמד שאפשר תמיד 'לצאת מהקופסא' וליצור מכל חומר ולא חייבים לגשת אוטומטית לנייר וטושים."
2024
"החלום הגדול שלי תמיד היה לממש זמן ארוך של חיים בטבע, ליצור, ללקט ולהתחבר לאדמה דרך כל החושים. אני עדיין חולמת שיותר אנשים יכירו את העבודות שלי אבל כרגע אני מודה על האפשרות להציג את עבודותיי בקיבוץ כל שלוש שנים בגלריה- זמן המאתגר אותי להמשיך לעבוד בסטודיו שלי וליצור עבודות חדשות."