מאיירת את תבנית מולדתה - ראיון עם אורי קם תור, אומנית השבוע
| גלי שוקרון |
(מתוך עלון 3327 מתאריך 26.1.24)
כמו לא מעט אומנים ואומניות שאנו מארחות בעלון, גם אורי אינה מכירה את עצמה ללא האומנות, כאילו היא איבר מאיברי גופה. אורי מצאה דרך להתפרנס מאומנותה, ומשתפת אותנו בדיסוננס בין הרצון ליצור אומנות לבין הרצון להתפרנס ממנה.
זו ילדותי
אומנות ויזואלית היתה הדרך בה אורי הרגישה שהיא מביאה את עצמה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. תמיד סביב ציור, בטכניקות שונות.
אורי, ביתה של נועה שפיצר, אומנית ומעצבת בעצמה, ינקה את האומנות עוד מבית הוריה, ומספרת כי כבר בילדותה, האומנות והאפשרות לחקור את היצירה והחומרים היתה נוכחת תדיר בחייה, באמצעות אימה שעודדה אותה ואת אחיה ואחותה לכך. גם בתיכון למדה אומנות, והשתתפה בחוגים של אומנות.
כאשר הגיעה לשלב הלימודים הגבוהים בחייה, התלבטה, ולבסוף בחרה בלימודי תקשורת חזותית, מקצוע בו משתמשים בכלים ויזואליים כדי להעביר מסרים תקשורתיים.
דרך העבודה על פרויקט הגמר של הלימודים- מפה גדולה ומרשימה שמתארת את הטיול שעשתה לאורך הודו על גבי אופנוע (ותלויה אצלה בסטודיו), הצליחה למצוא את הסגנון הייחודי לה. כזה שנותן ביטוי לסקרנות שלה, מאפשר לחקור את הפרטים הקטנים המרכיבים את התמונה השלמה ולגלות באופן תדיר חדשים. העבודות שלה לרוב מתמקדות בסביבה, בין אם זה הטבע, או סביבה עירונית ובפרטים המרכיבים כל אחת מהסביבות הללו. "גם בחיים אני כזו, אוהבת לטייל, לצלול לתוך עולמות ולשקוע בתוכם. כשאני יוצרת בצורה הזו, זה מוציא ממני את המיטב".
אורי מאוד אוהבת את מעגן מיכאל והסביבה הגאוגרפית שלה, במיוחד את הים, בריכות הדגים והציפורים, אזורים שעוד נשארו פתוחים ונטולי בטון. "כואבים לי השינויים בקיבוץ בשנים האחרונות. יותר חניות ופחות דשאים, הבתים שלנו יותר גדולים וכל השטח בחוץ הולך ומצטמצם. אני מתגעגעת לדשאים הרחבים שהיו בעבר בכל מקום. הייתי רוצה שיהיו יותר פינות בקיבוץ עם גישה לטבע פראי וראשוני, בדומה לגבעות הפרחים".
הווה
אורי מצטנעת וטוענת כי לא חשבה אי פעם להקים עסק שתכליתו היא היצירה שלה, אך בעבודה קשה, ותוך שמירה על המרכזים החשובים לה, בצעדים איטיים, גדלה, ומעובדת כמעט מלאה בענפי הקיבוץ, שיוצרת בעיקר בשעות הפנויות הפכה לעסק שמקיים את עצמו במשרה מלאה.
ההתחלה היתה דרך פניות של חברים וקרובים, ובכל פעם עוד ועוד אנשים נחשפו לסגנון הייחודי של איוריה וביקשו שתיצור עבורם. בשנתיים האחרונות אורי עובדת עם לקוחות עסקיים בעלי היקף רחב, להם היא עוזרת למתג את עצמם באמצעות שפה חזותית המייצגת את המסרים אותם מבקשים להעביר לקהל הרחב.
אורי שומרת על סגנונה הייחודי בכל מקום אליו היא הולכת, וניתן לזהות אותו בקלות גם בשלטי רחוב בתל אביב של חברת נדל"ן גדולה עימה היא עובדת בתקופה האחרונה.
"האתגר הגדול הוא הפיצוח של הקונספט. זהו תהליך מאוד סיזיפי עד שאני מוצאת את הדבר הנכון. יש בזה הרבה עבודה קשה לצד הנאה מהאפשרות לעסוק ביצירה ואומנות ולהתפרנס מכך. אני כבר יודעת שאף פעם לא אהיה מרוצה מהתוצרים הראשוניים שלי, וזה חלק מהתהליך. לא לוותר, ולהמשיך לנסות עד שאני מוצאת את מה שאני רוצה. הרבה ממוסר העבודה שלי אני חייבת לאמא שלי, שחוויתי אותה בתור ילדה מתמסרת לפרויקטים שלה, עומדת בדד ליין ומסיימת, גם כשזה קשה ומתסכל".
חלומות לעתיד
"מאחלת לעצמי להמשיך במה שאני עושה, להתפתח ולגדול למקומות נוספים בהם היצירה שלי יכולה להביא ערך. אני אוהבת עשיה עם אלמנט חווייתי בתוכה: שבילים שההולך בהם חווה משהו דרך פעילויות, משחקים, יצירה ועשייה בתוך מרחבים. מקווה שאצליח למצוא את הזמן ליותר פרויקטים אישיים, כאלו שאני יוצרת אותם מההתחלה ועד הסוף."