(מתוך עלון 3327 מתאריך 26.1.24)
בבואנו לתכנן את גן הנוי אנחנו נוהגים להיעזר במספר שיקולים, כולם חשובים ובעלי משקל. אני רוצה להתייחס לשיקול אחד והוא המתאר האקלימי, גורם מאוד חשוב בגידול המיטבי והמוצלח של הפריט הצמחי. במוסדות להשכלה נופית וגננית, נהוג להשתמש במונחים אקלים ארץ ישראלי וצמחייה ארץ ישראלית. לעניות דעתי אלו הם מינוחים כוללניים למדי שאינם מאפשרים דיוק מפורט בבחירת הצמחייה ובתיאור האקלים. ארץ ישראל מחולקת למספר אזורי אקלים. אין דין מישור החוף החם והלוהט כדין האקלים בהר הגבוה או בשפלה הפנימית או בערבה או בבקעת הירדן ובעמק הירדן. האקלים במעגן מיכאל קרוב יותר לאקלים בפלורידה מאשר לאקלים בצפת או בירושלים. מישור החוף, מראש הנקרה ועד עזה, המשרה אווירה חמה עם לחות גבוה וחורף מתון בהשפעת הים המזרים אוויר חם, הוא בעצם אזור סובטרופי ים-תיכוני. ועל כך כבר כתב עמוס קינן בספרו "שושנת יריחו" בהתייחסותו לאזורנו האקלימי "...הוסף לכך את נופח הטרופיות מסימניה של הביצה ואתה מקבל ארץ טרופית עשירה על חוף הים התיכון..." אין גורם יותר מוסמך להוכיח כי אנחנו באזור סובטרופי ים תיכוני, יותר מאותם תנינים ששרצו בנחל הסמוך אלינו, כי הרי מקור מחייתו הטבעי של התנין הוא באזורים הסובטרופיים והטרופים שעל פני כדור הארץ. השוני היחידי שמבדיל אותנו מאזורים סובטרופיים בעולם הוא משטר עונת הגשמים. אצלנו הגשמים פוסקים בתחילת הקיץ ואילו באזורים הדומים לנו בתחילת הקיץ פוקדים גשמים כבדים. מכיוון שבימינו אנו שאלת המים אינה סוגיה של יש או אין, כי אם סוגיה כלכלית, הרי בעצם גישור הפער בין האזורים הדומים לנו לבנינו הוא שיקול הנתון להחלטה.
הצמחייה הקרויה ארץ ישראלית – להוציא את צמחי הבר, שגם חלק מהם הובאו לכאן על יד היוונים הרומאים והצלבנים, 'הצלף מקפריסין' ו'לוע הארי הסיציליאני' מאיטליה - היא כיום כמעט חסרת משמעות ברוב אזורי הארץ. בדומה לעולם האנושי שבחלקו הגדול הוא עולם של מהגרים, גם עולם הצמחייה ברובו הוא מושפע מהגירה בלתי פוסקת של צמחייה בכל רחבי תבל. חלק נכבד מצמחיית אנגלייה יובא על ידי הכובש הרומאי. בניגוד להגירה האנושית, הגירת הצמחים תלויה בהתאמת הצמחייה למקור הולדתה, לאקלים שבארץ החדשה. מלבד הרדוף הנחלים שהוא שריד יחיד ששרד באזורנו מלפני 50 מיליון שנה, עת היה אזורנו אזור טרופי, כיום רוב כמעט מוחלט של העצים והשיחים בארצנו הובאו לכאן ונקלטו בצורה מושלמת כתוצאה מהדמיון האקלימי השורר כאן לבין האזור האקלימי ממנו יובאו. אגב, מהגרים ותיקים מאוד בארצנו הם הרימון שמוצאו מפרס והתאנה שמקורה בטורקיה. כמעט רוב מוחלט של עצי הפרי והנוי בארצנו מקורם בעולם הגדול. גם במקומותינו רוב הצמחייה מקורה באזורים הסובטרופיים שבעולם. הבוסתן של אברהם ששמו יצא למרחקים בזכות חריצותו ושקדנותו של אברהם הוא בעיקרו בוסתן סובטרופי שצומח ומשגשג כאילו גדל באזורים שממנו הובא לכאן.
קשור לכל האמור לעיל, שלושה פרויקטים גננים שהתחוללו במקומותינו מתוך שפע הגינונים העוטפים אותנו מכל עבר. שדרת 'הוושינגטוניה החוטית' המשתרעת ממגרש הכדורגל ועד השיפולים לתוך חוף הים, נועדה ליצור קשר גנני בין מעגן מיכאל לחוף הים. לא בכדי נבחר הדקל החסון הזה שמקורו בקליפורניה וצפון מקסיקו. זהו פריט שמתאים לאזורנו מבחינה אקלימית אבל יותר מכל עמיד לרוחות המליחות הנושבות מן הים. הוא ננטע לפני כ25 שנה, זכה להשקיה ראשונית במים מליחים בשנתיים שלוש השנים הראשונות לנטיעתו ומאז הוא פורץ לשחקים בהיותו למעשה נטוע על פלגי בריכות הדגים. סוללת חוף הים הייתה נתונה לבעלותם של האשלים. האשל הוא עץ נשיר אבל חסרונו הגדול טמון בהיותו שביר ובלתי ניתן לעיצוב כעץ. באופן די אקראי פגשתי במשתלה עץ הקרוי 'קזוארינה שבטבטית' - יש עוד מספר סוגים של קזוארינות, אחדים מהם נטועים בדרך המוליכה מהכלבו ועד מול האולפן - זהו למעשה העץ היחידי בחופי ישראל המסוגל לגדול מטרים ספורים מהים בזכות יכולתו להפטר מהמלחים דרך מחטיו. אין עץ שני לו ביכולתו להסתגל כה קרוב לים. ובכך, הוא בעצם תרם לנו חורשה לכל מי שמוותר על מטריות שמש בחוף הים. הוא גם לא מושקה ונהנה מהרטיבות השוררת בקרקעית הסוללה. הקזוארינה מקורה בחופי האוקיאנוס השקט והיא חשה בביתנו כפי שחשה במקור צמיחתה. השם קזוארינה ניתן לה על פי הדמיון שבין עלוותה לבין העוף האוסטרלי הקרוי קזוארין.
חורשת האקליפטוסים שניטעה על ידי הנוי ועל ידי חברים בטו בשבט לפני כ-15 שנה היא מיוחדת במינה בזכות מגוון זני האקליפטוסים המאכלסים אותה. הם שונים מהאקליפטוס הנפוץ והמוכר במחוזותינו – 'אקליפטוס המקור' שהוא פריט ענק, בשדרה על יד שכונת רסקו, על יד מגדל המים ובעוד מספר מקומות בקיבוץ. האקליפטוסים המיוחדים שניטעו בחורשה נתרמו לנו כשתילים זעירים על ידי קרן הקיימת בתיווכו של לארי שוורץ וידידיו מהקהילה הגרמנית בזיכרון יעקב-בנימינה. הם אינם עצי ענק וייחודם בכך שהם מעוטרים במגוון פריחה מעניין. קיימים מאות זני אקליפטוס, כמעט רובם המוחלט מקורם באוסטרליה, להוציא אחד הקרוי 'אקליפטוס צבעי הקשת' שמקורו בפיליפינים, הוא עץ סופר טרופי ולכן אינו גדל בארצנו. אני נכשלתי פעמיים מלגדלו במעגן מיכאל, לאכזבתם של אי אלו בריות שלא מרפים להתעניין היכן נטוע העץ בקיבוץ. בפרוץ חג טו בשבט, מעגן מיכאל חצי אי סובטרופי ים תיכוני טבולה בצמחייה עשירה מכל קצוות תבל, התורמת ליופייה ולגיוון נופיה ומעניקה קורטוב של רוגע בימים לא קלים אלו.