| כתבתה של גלי שוקרון מעלון מס' 3331 מתאריך 23.2.2024 |
אטי נולדה במצרים, ברובע היוקרתי של קהיר, הליופוליס. בת רביעית ומפונקת למשפחתה. התחנכה בתנועת הנוער של השומר הצעיר, שם הכירה את חברתה ציפה ברנט, ולאחר חצי שנה בצרפת הגיעה לארץ בגיל 14. שירתה בנח"ל ולאחר מכן הלכה ללמוד בבית ספר לאחיות. אטי התחתנה עם אהובה מגיל 16 והם עברו לגור בנתניה זמן קצר לאחר סיום לימודיה. היא עבדה בבתי הבראה במטבחים והיתה מהמקימים של ביתן אהרון. בתקופה זו כבר היתה בהריון עם דנה בכורתה, וביקשו ממנה לבוא לעזור להקים את המטבח של ביה"ס מבואות ים במכמורת, שנועד להכשרה למקצועות הטכניים בחיל הים. בעקבות עבודתה שם, קיבלה אטי יחד עם משפחתה בית קטן במכמורת, ושם גרו במשך ארבע שנים עד אשר משפחתו של בעלה ביקשה שיבואו לגור קרוב אליהם בקנדה. אטי מספרת כי המעבר הכריח אותם להתחיל למעשה את חייהם מההתחלה, ועם הרבה עבודה קשה הם הצליחו לבנות לעצמם חיים טובים.
בשנת 1970 חזרה אטי ארצה עם ארבעת ילדיה והם התמקמו בתל אביב. אטי אהבה את חייה בתל אביב אך שתי הילדות הגדולות שלה, דנה ודינה מאוד רצו לעבור לקיבוץ. בעקבות קשרי העבר עם ציפה ברנט, וגם עם מוניה אברהמי, הצליחה להתקבל למעגן מיכאל ובשנת 1973 הגיעו כמשפחה לקיבוץ.
אטי שהיתה תזונאית מוסמכת, ועבדה בתפקידים ניהוליים בתחום בקנדה ובארץ, נשלחה עם הגיעה לקיבוץ לעבוד באקונומיה עם ג'ק לוי, בקילוף תפוחי אדמה. כשכבר שאלו אותה היכן רוצה לעבוד, מיד אמרה שרוצה לעבוד עם ילדים. כל הרעיון של לינה משותפת היה זר לה, והיא זוכרת שהיתה הולכת לבקר את דן בנה הצעיר, בודקת לשלומו. לכן גם היה לה חשוב לעבוד עם הילדים, להבין את המנגנון ולהיות חלק ממנו. היא ליוותה את כיתת דרור במשך שנים רבות, לאחר מכן התאהבה בפיליס פורטוגלי והלכה אחריה לעבוד עם הזקנים של הקיבוץ. גם זו עבודה שאהבה מאוד, ובתום 13 שנים העבירה את השרביט לדורית היימן ויצאה לפנסיה בעצמה.
היצירה כדרך חיים.
אטי מעידה על עצמה שמהרגע שנולדה עסקה ביצירה ואהבה דגים. כל חומר וכל דבר למעשה יכול להוות בסיס ליצירה חדשה. היא אמנם מדברת 5 שפות, אך לאורך השנים התקשתה בכתיבה, והאומנות היתה עבורה אמצעי ביטוי מרכזי. כשלמדה כילדה בבית הספר המורה היתה מדברת ואטי היתה יושבת ומציירת במחברת שלה, וכשהמורה הסתכלה במחברת וראתה את הציורים היא ידעה שאטי קשובה ולומדת בדרכה את הנושאים השונים.
אטי מעולם לא למדה אומנות, למרות שמאוד רצתה ללכת ללמוד בבצלאל, אך כיוון שלא היתה יכולה לממן את הלימודים, במקום ללכת ללמוד הפכה להיות אחת ממקימי נגבה.
ההשראה נמצאת בכל מקום עבור אטי, הנוף המשתנה, עלים מעניינים ואפילו החדשות בטלוויזיה. הנושאים, החומרים, הכל משתנה גם עם עונות השנה והגיל. היצירה יכולה להיות תהליך ארוך ומייגע עד שמגיעה לתוצר הרצוי, ולעיתים הכל קורה בפשטות ובצורה אינטואיטיבית לחלוטין. כך למשל במשך שנים סרגה בובות לילדיה, נכדיה וכעת לנינים.
פורים הוא החג האהוב ביותר על אטי, ומדי שנה היא חושבת על רעיון מקורי ומשקיעה שבועות רבים לפני החג ביצירה של התחפושת. היו לה שתי מזוודות מלאות בתחפושות מקוריות שיצרה, ואף תחפושת אחת בצורה של שמלה ועליה מודפסות תמונות שלה עם תחפושות מקוריות נבחרות.
היום ביתה מהווה מוזיאון לכל היצירות והאוספים שלה, ולכל יצירה יש את הסיפור הייחודי שלה. אטי מחלקת בשמחה את יצירותיה, ומאוד אוהבת לתת אותן למי שמרגיש אליהן חיבור מיוחד, כך היא יודעת שתהיה ליצירה שלה בית חם.
הכל נשאר במשפחה
אמא של אטי היתה אומנית בפני עצמה, רקמה עד גיל 70 ועד היום תלויה תמונה רקומה מעשה ידיה בביתה של אטי. כל ילדיה עוסקים באומנות בצורה כזו או אחרת, וגם נכדיה, מצאו כל אחד את הכיוון היצירתי שלו, והיא מאוד נהנת מכך ומחכה לראות את היצירות החדשות.
מזל דגים
ואי אפשר לספר על אטי מבלי לדבר על הדגים. בתור בת מזל דגים שהולכת לחגוג מאוד בקרוב יום הולדת 90, הדגים שלובים בחייה, ביצירה שלה ובכל מקום בביתה. אטי מרגישה חיבור קוסמי לדגים, ומרגישה שלדגים יש חיבור להיסטוריה הפרטית שלה ולמשפחתה הענפה. גם המלחייה ומחזיק המפיות שעל השולחן הם דגים. את הדגים היא אוספת ומקבלת כמתנות ממכרים ואוהבים, בכל מקום שהיתה בעולם אהבה גם לחפש יצירות בדמות דגים ומיניאטורות דגים בעצמה, והיא טיילה לא מעט בחייה: ארה"ב, קנדה- לאורכה ולרוחבה, מרוקו, צרפת, הוואי שאהובה עליה מאוד ועוד.
אומנות וקיבוץ
לקח לאטי הרבה זמן להגיד לעצמה ולעולם שהיא יודעת לצייר, ובוודאי כאשר הגיעה לקיבוץ, אלמנה עם ארבעה ילדים צעירים. אך היום היא מספרת כי במשך שנים יוצרת בסטודיו של דונה ביתה, והיו תקופות בהן יצרה במסגרת חוגי הפנאי עם לינדה שמון. היא הציגה את עבודותיה בשתי תערוכות בגלריה הלבנה, ויצירותיה מתועדות ושמורות היום בארכיון הקיבוץ.
הכוס המלאה
אטי אומרת שבסוף המשפחה היא הדבר הכי חשוב, דקה לפני גיל 90 עם ארבעה ילדים, 13 נכדים ו-14 נינים היא מרגישה מבורכת ואינה מבקשת לעצמה דבר.
הדרך לחיים טובים לפי אטי מורכבת משניים:
1. לא להתייאש ולהמשיך לפעול עד הרגע האחרון-
don't give up, keep on doing
2. לטייל ולראות עולם, לא לעמוד במקום. חשוב לעשות זאת בחוכמה, אך כשיוצאים ומסתובבים, הראש נפתח ורואים המון.
בגילה המכובד, עומדת מאחורי אטי שושלת מפוארת של משפחה ענפה ומכובדת, סיפור חיים מרתק ומלא הרפתקאות ותהפוכות, יצירות רבות ומגוונות, והשראה לחיים מלאי יצירה.