ב"ה
(מתוך עלון 3330 מתאריך 16.2.2024)
השנה, שנת תשפ"ד, היא שנה מעוברת. בשנה מעוברת מוסיפים חודש נוסף בלוח השנה העברי ולכן יש לנו את אדר א' ואדר ב'. יש משפט ידוע בנוגע לחודש אדר שאומר ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה". אדר הוא חודש שמח מכיוון שבאדר חוגגים את פורים שבו תיכנן המן הרשע להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, אבל הכל התהפך לטובה וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. בחודש אדר גם נולד ונפטר משה רבינו. המן חשב שמכיוון שאדר הוא החודש בו נפטר המנהיג הגדול של עם ישראל, זה חודש שבו אין מזל לישראל. המן לא ידע ש"גדול יום הלידה מיום המוות" ומכיוון שמשה גם נולד באדר, זה חודש שבו המזל של עם ישראל גובר.
כעת, בשנה המעוברת יש לנו שני חודשי אדר, חודשיים שבהם יש לעם ישראל מזל וברכה ואלה חודשיים שבהם ניתן לבטל גזירות קשות על ידי הוספה בשמחה.
אבל מה עושים כשאין שמחה? מה עושים כשרוצים לשמוח ולא מצליחים? לשם כך יש לנו את הרצון והתפילה. גם אם אין לנו את רגש השמחה, יש לנו את הרצון לשמוח והרצון הזה הוא תחילתה של השמחה. בתפילה אנו אומרים "יהי רצון" כי כאשר יש רצון למשהו מסוים, אנחנו כבר בדרך אליו. "where there’s a will there's a way". כאשר אנחנו מתפללים למשהו שאנו באמת רוצים, נוצר רצון חדש גם למעלה ומתחיל תהליך של צמיחה ושמחה.