תופרות שמחה
| כתבתה של יעל לוי מתוך עלון 3335 מתאריך 22.3.2024 |
שלושה חודשי תפירה אינטנסיביים ביותר הגיעו אל סיומם השבוע בבדבבד, כבכל שנה לקראת פורים, בעשור האחרון. השנה, באופן קצת אחר.
משכול אל יצירה
קצת אחרי שהתחילה המלחמה, התופרות הוותיקות של בדבבד התגייסו לתפור כיסויים שחורים לארונות קבורה עבור קיבוצי הדרום. משימה קשה ומאתגרת ברמה הפיזית והנפשית, אולם הרצון לתרום ולעזור איפה שניתן, חזק מהכל.
צפרא, מנהלת בד בבד נעדרה בתקופה זו בעקבות החשש לגורלו של תרי אחיה, ולאחר מכן עם היוודע דבר הירצחו. עם תום השבעה על אחיה ואשתו, נדרשו התופרות לחזור למשימות השוטפות ולהיערך לפורים, מבלי לדעת האם החג יתקיים וכיצד יגיעו הרצון והיכולת להתגייס למשימה של תפירת התחפושות כבכל שנה.
צפרא: "הייתי בשכול האישי שלי. לאט לאט חזרתי לתפור, זה לא קרה מיד. התלבטנו מאוד ובסופו של דבר הבנו שגם אם עדיין תהיה מלחמה בפורים והמבוגרים לא יחגגו, המציאות של הילדים תהיה אחרת. הם כן יחגגו וכן יתחפשו. על אף הכאב המאוד גדול, המלחמה והצער על כל הנרצחים, החטופים והחטופות והחיילים ההרוגים, אנחנו ממשיכים לשמוע צחוק של ילדים בחוץ ואנחנו מנסים להרים את הראש ולהגיד 'אוקיי. צריך להמשיך'. באיזשהו מקום, העובדה שיכלנו לעסוק ביצירה ולשמח ילדים אפילו העניקה לנו תחושת אופטימיות."
לינדה: "דחינו את זה, חיכינו. התחלנו לתפור מאוחר. זאת היתה תחושה מאוד מוזרה לתפור תחפושות."
קופצים רגע אחורה
למעשה, לכל העוסקות במלאכה והשותפות השונות, יש רקע בתפירה ונגיעה לעיצוב ותחפושות. צפרא זוכרת את עצמה בילדותה מביטה באימה עופרה, תופרת תחפושות על שולחן האוכל, אימה של נעמי למדה אותה לסרוג ולתפור, וגם פיטה למדה בבית מאימה, ולאחר מכן כשהגיעה לקיבוץ החליפה את בוסה לעת הצורך ותפרה לילדים בגן תחפושות לפורים. גם לינדה, שאביה היה חייט, הכירה את מלאכת התפירה והתמקצעה בה בבגרותה בלימודיה באורנים, ובניסיונות השונים לתפור לילדיה תחפושות כאשר היו צעירים.
רעיון נולד
חלק מהתופרות מספרות שהן חושבות על הרעיונות לתחפושות בלילה, מדמיינות איך לבנות את הראש, את הגב, את הזנב.
הן מספרות שבהתחלה ניסו לנצל כל מיני בדים שהיו בנמצא. אפודות ישנות שלא נמכרו קיבלו תוספת של כובע ופנים, בדים שלא היו טובים לתינוקות הפכו לחיות.
לינדה: "זה התחיל מאיזה בד שקנינו פעם ולא התאים לשום מוצר, אז אמרנו שחייבים לתפור ממנו דינוזאורים. משם זה כבר התגלגל".
מיכל: "הרעיון המקורי של התחפושות של בדבבד הוא קודם כל לענות על הנוחיות של הילד - שיהיה נעים, שיהיה קל להוריד את התחפושת, ושהיא לא תגביל את הילד בעצמאות שלו (בשירותים לדוגמא). רעיון חשוב נוסף הוא שאפשר יהיה להשתמש בתחפושת כל השנה ולא רק לפורים, ועל כן חשוב שזה יהיה בד שקל לכבס, שלא יהיה פלסטיקי וחד פעמי. רוב התחפושות בשוק הן ממש חד פעמיות ליום הפורים, אבל המטרה שלנו שונה".
כבר כמה שנים שבדבבד שומרת על הרעיון המקורי הזה, ומצליחה במשך כמה חודשים בשנה לתפור ולמכור מאות תחפושות שנתפרו בעבודת יד ובתשומת לב ומחשבה. זה ממש לא מובן מאליו להצליח לשמור על האג'נדה הזו ועל קהל לקוחות, כשהאלטרנטיבה הסינית זולה וזמינה בהרבה.
אדוה: "מהתפירה ישר למכירה. לא הספקנו להעלות את התחפושות לאתר, אנשים הזמינו ונכנסו לרשימת המתנה וברגע שסיימנו לתפור התחפושת מיד נמכרה".
ניחוח של פעם
התופרות מסכימות, פה אחד, כמה משמח לראות ילדים לבושים בתחפושות מעשה ידיהן כל השנה, ובמיוחד בפורים. חלק הולכות להציץ בחגיגת פורים רק בשביל זה. "כיף במיוחד לראות תחפושת מלפני כמה שנים, שעברה כמה וכמה ילדים ונשארה במצב טוב'" הן מספרות.
היות והתחפושות נמכרות בכל חלקי הארץ, חלקן נצפות אפילו מחוץ לכתלי הקיבוץ. "לפני חודש ביקרתי בכפר ויתקין וראיתי ילד מסתובב עם תחפושת שלנו, וזה היה ממש כיף ומפתיע". מספרת לינדה.
אדוה: "בתקופה האחרונה יצרנו הרבה שיתופי פעולה בין בדבבד וענפים אחרים בקיבוץ. לראות את המוצרים שלנו כאן – במספרה, במזכירות, באולפן ואחר כך גם לקבל פידבקים מתוך הקהילה, עושה את ההבדל בתפירה וזה מאוד נעים. זה נהיה חלק מהאג'נדה של המקום - לתפור עבור הקהילה. יש בזה ניחוח של פעם."
משמעות בפנסיה/ הרמוניה של כוורת
נעמי: "בדבבד הוא מקום מפגש חברתי שהוא חשוב בגילי, ומהווה סיבה לקום בבוקר וללכת לעבודה. במתפרה אני כרגע הכי מבוגרת ואני מרגישה טוב פה. כיף לי שאני חלק מקהילה, שמכירים אותי ומסבירים לי פנים."
מריאן: "בעקבות קושי בריאותי שחוויתי השנה והפתיע אותי, הצטרפתי לצוות בדבבד. להגיע לכאן ולהתקבל בכזאת נחמדות היה לי מאוד מרגש וכיף. אני מגיעה לכאן כמעט כל יום. יש כאן תחושה מאוד משפחתית."
פיטה: "מאוד נעים לי פה. זאת נקודת עניין בשבוע וזה ממלא אותו במשמעות. זה מאוד מתאים לגיל הזה שאני יכולה להגיע לכאן בכיף ומבלי להתחייב".
אדוה: " אני מאושרת להגיע כל יום לעבודה בבדבבד ולפגוש את כל התופרות. לא מזמן אירחנו כאן כמה קבוצות לסיור, וזה היה מדהים לראות שכולם רצו לגעת בהכל ולשאול שאלות על המקום. מישהי שנכנסה וראתה את כל התופרות עובדות, מיד אמרה 'זה כמו להסתכל על כוורת - ההרמוניה שלכן. כולן עובדות אחת עם השנייה, אף אחת לא מפריעה לשנייה. הכל מתנהל כאן בנועם וברוגע'."
צפרא: "אני באה בשמחה גדולה, אוהבת להיות פה. כיף לי לראות שנשים מבוגרות בוחרות לקום ולהגיע לכאן יום יום. כיף לי לפגוש אותן פה. יש פה אווירה ממש נעימה. מקווה מאוד שהמקום הזה יישאר, ימשיך לעבוד ככה ויצטרפו לכאן עוד ועוד נשים"
כולן מסכימות שבדבבד הוא מסוג המקומות שמונעים כל מיני תחלואים ודיכאונות, מעין רפואה מונעת. התחושה הרווחת בין התופרות היא, שבקיבוץ מבינים ורואים את צרכיו של הגיל השלישי. למרות שבדבבד איננו מקום רווחי, בכל זאת הקיבוץ מבין את חשיבותו.
תודה לכן נשים יקרות על פועלכן, המשיכו ליצור בהנאה ובסיפוק. חג שמח!