| גלי שוקרון |
(מתוך עלון 3339 מתאריך 22.4.2024)
רותם, מורה בבית הספר מעגנים, מלמדת שנים רבות ולא מפסיקה להתרגש מהילדים, הטבע והחיבור ביניהם.
מדהים אותי כל פעם מחדש איך הטבע ממשיך בשלו, אינו מתחשב בנו, במלחמות, בחרדות. השנה, בעקבות העובדה שאנשים לא יצאו לטבע תקופה ארוכה, כפי שקרה בקורונה, וכמויות הגשם הרבות, הכל יותר פורח, יפה ופראי, וזה מגדיל את הפער הקיים ממילא.
התחדשות
אנחנו בתקופה קשה וגם אני מגיעה בבוקר עם מועקה בלב בעקבות המצב. מועקה שהיתה נשארת אלמלא הייתי עובדת עם ילדים. אצלם כל יום הוא חדש ועומד בפני עצמו. הם פחות עסוקים באתמול ומגיעים כל יום עם אנרגיות חדשות וזה עוזר לי לא לשקוע בעבר. השילוב שלהם עם הטבע מטעין אותי ומייצר כוחות חדשים עבורי.
בית ספר מטייל
בניגוד להרבה בתי ספר, מעגנים ממשיך לטייל, למרות הכל, וכך נוצרה השנה הזדמנות נדירה לטייל כמעט לבד, במקומות שלרוב בתקופה זו עמוסים לעייפה. כאשר לא עסוקים בהמתנה, מתאפשר מפגש אחר עם הטבע. יש זמן למהות הטיול, להתייחס לכל צמח או חיה שחוצה את השביל בנחת. יש מקום לסקרנות הטבעית של הילדים להגיח, ולי יש זמן להגיב אליה. המפגשים והלימוד שנוצרים שם לא יסולאו בפז.
יודעים ומרגישים ללא מילים
אי אפשר להתעלם או לנסות להסתיר את המציאות מפני הילדים. גם כשלא מדברים הם מרגישים ומוצאים את הדרך לדלות את המידע. כלפי חוץ הם עדיין ילדים, עם כוחות ושמחה, אבל המציאות והקושי מחלחלים אליהם מעולם המבוגרים. לעיתים נדמה שאנו רחוקים מהכל, אך כאשר תלמידה שלי החלה לבכות פתאום באמצע מערה באתר של נחל מערות, כי חששה שעומדים לפגוע בנו, הבנתי עד כמה הם חשופים.
אני עושה את ההתאמות שלי, נזהרת בסיפורים ובמוסר ההשכל, וכשעולות שאלות או חששות מתייחסת אליהן בכבוד. לא פעם זה מעמיד אותי בדילמות, עד כמה לספר, אך אם לא נתווך את המידע הם ישמעו את הדברים באופן עקיף וישלימו את הפערים כמיטב דמיונם.
הסיפור היהודי
אני מרגישה שאנחנו ממש נמצאים בתוך הסיפור הקבוע של העם היהודי, רק בעוצמה רבה ומדאיגה.
לכן האפשרות לטייל היא אוצר. זו דרך להתחבר לישראל, לראות אותה באמת, ולהבין כמה חשוב להילחם עליה. אין על הארץ הזאת, גם עכשיו.
חיבור שורשי
אני מחוברת לישראל, לאדמה, להיסטוריה ולמורשת וחשוב לי לשמר את זה ולהקנות את הערכים האלו לתלמידים שלי. כואב לי כשאנשים בוחרים לעזוב את הארץ, מבלי להבין לעומק את המחירים הקשים שדור הסבים והסבתות שלנו שילמו על מנת להקים מדינה ליהודים. כשאני מטיילת אני רואה דרך המקומות והטבע את הסיפור של הארץ ושל העם, מקומות עליהם נאלצנו להילחם והיום הם חלק מהישובים והמרחב הכפרי בו אנו חיים.
אין ספק שזו תקופה קשה שמאתגרת אותנו בכל כך הרבה רמות, אבל זו לא פעם ראשונה שאנחנו כעם וכחברה נאלצנו להתמודד עם קשיים והצלחנו להתגבר ולקום מתוך ההריסות. גם ההשגות והמחלוקות בינינו הם חלק ממי שאנחנו, מהתרבות היהודית. מקווה שהתקופה הזו תסתיים בהקדם ונגיע לחלק של הצמיחה וההתחדשות.